פיקוד העורף התרעה במרחב

לינוי בר גפן בטור אישי

מה חושבת לינוי על הקשר בין אלימות לערכי הקבוצה

לינוי בר גפן 13/06/11 21:00



למה מעניינת אותנו אלימות קבוצתית?


הכתבה המרכזית בתכנית הראשונה שלנו עסקה באלימות קבוצתית. נדהמנו לגלות שבניגוד למדינות מערביות שעוקבות בדקדקנות אחרי נתונים – בישראל אין שום גוף שיודע לאמוד את היקף התופעה. גופים שונים ידעו להגיד לנו שהם רואים מגמה מדאיגה, אבל פרט לסקרים מזדמנים התקשו לאמוד את גודלה. מאחורי הנסיון שלנו לבחון את התוקפים והמותקפים עומד בסיס מחקרי לא מבוטל. חלק מהמקרים שבהם נתקלנו בהחלט תאמו את ממצאיו.


הכירו את התוקפים:


בעוד שכשאנחנו בודקים את מקורות האלימות אנחנו עוסקים בעיקר בפסיכולוגיה של היחיד, הרי שבאלימות קבוצתית אי אפשר להתעלם מהמרכיב החברתי, בוודאי כאשר עוסקים באונס קבוצתי, המהווה בין עשרה לשלושים אחוז ממקרי האונס. יש חוקרים הטוענים שאונס קבוצתי, למשל, הוא דרכם של החלשים בקבוצה לבסס לעצמם מעמד. בהיררכיית הקבוצה יש מנהיג שמוביל את חבריו, אך הוא בדרך כלל דווקא זה שחש פחות בטוח במעמדו. ראינו דוגמא לכך במקרה האונס הקבוצתי בצפון תל אביב שבו עסקנו בתכנית. קרוביו של תומר שהנהיג 13 מחבריו לאנוס את אורית במשך 3 שנים טענו שהוא דווקא לא היה מהנערים הפופולאריים של בית הספר והתקשה לקשור קשרים עם נערות.


האונס הוא גם "הדבק" של קבוצת הגברים, מה שמגבש והופך אותם מפרטים לדבוקה של סולידריות. מי שלא אונס "בוגד" בערכי הקבוצה, מעין גיס חמישי. במקרה של האונס בצפון תל אביב אפשר היה לראות זאת באמירות של תומר כמו "אכזבת אותי" לחברים שלא ששו לשתף פעולה עם ההתעללות האכזרית.
למה שדווקא מעשה כל כך אכזרי יאחד קבוצה? מעבר לתחושת הגורל המשותף שהקבוצה מטפחת במעשי האלימות, הקבוצה גם מנטרלת מעצורים שקיימים אצל כל אחד מחבריה ושבנסיבות אחרות היו פועלים. זכרו את המשפט של אחד מחבריו של הנאשמים באונס של אורית: "מציעים לך כזה דבר, מי יכול לסרב?". מחקריו של אש על השפעתו של לחץ קבוצתי מצאו שרק מיעוט מסוגלים לשמור על עצמאות ולא להיכנע לעיוותי החשיבה שהלחץ הקבוצתי יוצר.


חוקרים אחרים, כמו סנדיי, בלנשרד ובלקה, טוענים שלמעשה מדובר בפעולה שמניעיה הם גם הומו-ארוטיים: אונס הקורבן הוא דרכם של הנערים לקיים יחסים אלה עם אלה. כראיה לכך הם מצביעים על הגירוי של המשתתפים באונס מהצפיה האחד בשני מבצעים את המעשה.
אחד המחקרים הראשונים בנושא, של הסוציולוג הישראלי מנחם אמיר. גילה ש 71% ממעשי האונס הקבוצתיים היו מתוכננים היטב מראש ולא אקט ספונטני. אמיר גם מצא שברבע מהמקרים בוצע בקורבן גם מעשה השפלה נוסף. תומר וחבריו לא פסחו גם על סעיפים אלה: הם השליכו ביצים ומים על אורית, היכו אותה ודחפו חפצים לאיבר מינה.

 
הכירו את הקורבן:


"לא האמנתי שהיא בת 18", סיפרה לי עורכת הדין שירה דונביץ' על המפגש הראשון שלה עם אורית. "היא נשמעת ונראית צעירה בהרבה מגילה, לא מפותחת רגשית". אורית היא הקורבן האידיאלי של קבוצת זכרים המבקשת להתאגד סביב מעשה אונס: היא הייתה מאוהבת במנהיג החבורה, פיתחה בו תלות עזה ולא הייתה מפותחת רגשית דיה כדי להבין שהנער שבו היא מאוהבת נוהג בה בסאדיזם. זה לא שהיא לא התנגדה: בלא מעט מן המקרים היא ביקשה מפורשות שיפסיקו, אבל המחיר של ההתנגדות היה בלתי נסבל: נידוי, השפלה, אלימות פיזית ומילולית.


האם כפי שאפשר לצייר קווים לדמותו של תוקף פוטנציאלי ניתן גם לשרטט דמותה של קורבן פוטנציאלי?
חרדתי אפילו מלשאול את השאלה הזו, שהרי גם נערות חזקות ונשים עצמאיות מצאו עצמן קורבן למעשי אונס אכזריים, כך שנסיון לבדוק אם יש תכונות מסויימות שהופכות מישהי לקורבן פוטנציאלי יש בו משום הטלת אחריות מסויימת על הקורבן. אבל ליאור כהן שמטפלת בנפגעות תקיפה מינית לא הזדעזעה כלל מהשאלה. למען האמת לא מעט הורים לבנות שואלים אותה, מתוך תקווה שהתשובה תרגיע אותם שביתם אינה "כזאת". כן, יש בנות שמועדות לפורענות יותר מאחרות, היא מספרת. אלה שמפגינות בשלל סיטואציות מוטיבציה גדולה לרצות אחרים, להתקבל, להיות אהובה ולא לחולל מהומות בהפגנת התנהגות עצמאית. גם אורית רצתה נואשות להתקבל, אבל בשום פנים ואופן אי אפשר להתייחס לרצון הזה כטיעון שיגן על תומר ועל חיות הפרא שטיפח בחבורה שלו.


שוב ושוב אנחנו שומעים את השאלה "למה היא לא התלוננה? למה היא שתקה ולא סיפרה לאיש?". גם במקרה הזה השאלה צפה ועלתה כמה וכמה פעמים. אורית כל כך רצתה שתומר יאהב אותה, עד שהייתה מוכנה לנצור את הסוד הנורא שנים ארוכות של סבל. במצב טראומטי נפגעות עשויות לפתח מנגנוני הגנה כמו הכחשה והדחקה, בניסיון להתמודד עם חוסר האונים.


הכירו את הילדים שלכם:


"אתה מדבר איתה על מיניות?" חייכה ליאור כהן לצלם המודאג שלנו שתהה איך יוכל לדעת אם גם ביתו המתבגרת נפלה או עלולה ליפול קורבן לאלימות קבוצתית. "איך אפשר לדבר על זה?", הוא הובך. אבל אפשר. צריך. חייבים. מעטים הסיכויים שנערה שהפכה קורבן או נער שתקף יבואו ויתוודו בפני מבוגר. לולא חברי הקבוצה שתקפה את אורית הסתכסכו ביניהם ו"הלשינו" האחד על השני יתכן שההתעללות המחרידה בה הייתה נמשכת באין מפריע עוד תקופה ארוכה. ההורים לא זיהו שומדבר חשוד.
יש כאלה שממליצים להורים לחטט במחשב של הילדים, להפר את פרטיותם, להצניע את לבושן של הנערות. אלה פעולות קיצוניות יותר עם אפקטיביות קטנה בהרבה מההמלצה של ליאור: דברו איתם, כבר בשנותיהם הראשונות. במקום להיות מודאגים כשהם אינם פופולאריים, אולי שווה לבדוק מה מחירה של המקובלות החברתית, לאיזה מעשים קיצוניים הרצון לישר קו עם החבר'ה עלול להוביל אותם.

 

נגן וידאו

שם הפריט: אלימות קבוצתית אצל צעירים
קוד זיהוי:179563