פיקוד העורף התרעה במרחב

ציטוטים נבחרים מספרו של ישראל

מרגש: תחנות בדרך וציטוטים נבחרים מספרו של ישראל אורזך

  • שתפו את החברים -

"ביום השואה והגבורה קראתי בעיתון על אישה אחת, ניצולת שואה, אשר רואיינה ע"י הכתב והיא אמרה לו שככל שהזמן עובר זיכרונות האימים של השואה נעשים יותר טריים".... "כאשר שוחחתי אח"כ עם חבריי, ניצולי השואה, על הנושא, הסתבר שעובדה זו הינה נחלת הרוב ואלי כל-ניצולי השואה, וככל שאנסה להסתיר את אותה הטראומה הקשה במעמקי נפשי, כן יקשה עלי יותר לשאתה".

 

 

תמונה גדולה

שם הפריט: אבודים
קוד זיהוי:226222
ישראל אורזך
 

 

"היה זה במוצאי שבת אחד. לאחר שחלה הפוגה של שבוע ימים בחיפושים, החליט אבי שאחרי שלא הראו את פרצופם במשך שבוע, אפשר להסתכן ולעשות 'הבדלה' בבית. הוא יצא מהמחבוא, שהיה מתחת למדרגות, אחיי היו ביחד עם בחורי גור במקום מסתור אחר. היה זה אחד ממוצאי השבת שלא אשכח מעולם.

המשפחה התאספה ביחד ליד שולחן השבת, ואבי לקח את הכוס בידו והתחיל ב : 'הנה אל ישועתי אבטח ולא אפחד', ולאחר שברך על הבשמים ועל האש, נשמעו דפיקות חזקות בדלת. אבי, שהבין מיד במה מדובר, הצליח לחמוק מהבית, וכאשר נכנסו שני שוטרים מהמשטרה היהודית, עושי מלאכתם של הגרמנים, ולא מצאו את טרפם, החליטו לקחת אותי כבן ערובה. הייתה זו הפעם האחרונה שראיתי את הוריי, את אחיי, ואת חלק מאחיותיי". 
 

 

 

תמונה גדולה

שם הפריט: אבודים
קוד זיהוי:226223
 

 

"ההליכה לעבודה והחזרה התארכו כדי שעה לערך. בקור, בגשם, בשלג ובחום שמרו עלינו אנשי הוורמכט ובראש כל קבוצה צעד ראש הקבוצה"...
"אחרי מספר ימים במחנה זה, חזרו והציקו לי הפצעים ברגליי, שעוד היו לי במחנה הקודם קרבין. ידעתי שאם לא אקבל טיפול מיידי, דיני נחרץ, לכן החלטתי לגשת למרפאה של המחנה. בערב אחד, כאשר חזרתי מהעבודה, ניגשתי למרפאה. החובש התפלא איך יכולתי בכלל ללכת ולעבוד עם הפצעים האלה. הוא השאיר אותי במחנה וקיבלתי טיפול על ידי משחה ותחבושות"...

"פעם בחודש היו באים אנשי ס.ס. למחנה ומוציאים את כל החולים למסדר ועושים סלקציה, שרובם היו נשלחים למחנה קוזל. במחנה השמדה זה חיסלו את החולים מכל מחנות העבודה, והם נשלחו דרך ארובות הקרמטוריום לדרכם האחרונה לשמיים. רצה הגורל שבאותו יום, כאשר פצעי נרפאו כמעט כליל ואמור הייתי לחזור למחרת לעבודה, באה משלחת 'מלאכי החבלה' של ה-ס.ס . הוציאו את כל החולים למסדר ועשו סלקציה, כאשר על רובם נגזר הדין לקוזל, ובתוכם גם אני".... "אך ריבונו של עולם קבע אחרת והשליח היה הפעם לא אחר מאשר 'זקן היהודים' עצמו, וכך היה :

באותו ערב בא לצריף בו היינו נעולים ומצפים ל'פתרון הסופי' ברוך מייסטר עם פמלייתו מי ומי ההולכים. כאשר קרב אליי - התעכב, הביט בי בתימהון, והשיחה שהתפתחה בינינו אז היתה בשפה הפולנית, והיא זכורה לי עד היום, כמעט מילה במילה :
מייסטר : 'קטנצ'יק, מה אתה עושה כאן? מה מחלתך?'
אני : 'היו לי פצעים על הרגליים שהבאתי איתי עוד ממחנה קרבין, אך כאן במרפאה ריפאו לי אותם, ומחר אמור הייתי לחזור לעבודה'.
מייסטר : 'ואתה רוצה לנסוע לקוזל?'
אני : 'כיצד אדוני מתאר לעצמו שבגילי אני כבר רוצה למות?'
מייסטר פונה מיד למנהל המרפאה, יהודי בשם ברגמן, ואומר : 'ברגמן, תוציא את הקטנצ'יק הזה מהרשימה ומהצריף'. אחר הוא פונה אלי, מייסטר : 'באיזו חברה אתה עובד?'
אני : 'בחברת קאופמן'.
מייסטר : 'אם כן, עבודתך אינה קשה במיוחד. מחר אתה חוזר לעבודתך, ובערב, אחרי המסדר, אתה מתייצב במשרדי, כדי לקבל כרטיס אוכל חודשי נוסף'. כאן הסתיים הדו-שיח".

"ובכן, 'זקן היהודים', ברוך מייסטר, הופיע הפעם כמלאך מושיע, והוציא אותי מ'תא הנידונים למוות', ובכך הציל את חיי. למחרת התייצבתי בפניו, וקיבלתי כרטיס אוכל נוסף למשך חודשיים, כך שבחודשיים הבאים קיבלתי מנת אוכל כפולה. לאחר המלחמה נפגשתי עם אנשים שהיו במחנה מרקשטט, ושוחחנו בין היתר על מעשיו של ברוך מייסטר. רובם טענו כי הוא שיתף פעולה עם הנאצים, ובעזרת שלושת ה'איומים' שלו, התאכזר לאסירים היהודים. למרות האמת שבדבר, לא אשכח לו לעולם שהוא הציל את חיי, והרי אמרו חכמנו : 'כל המקיים נפש אחת מישראל, כאילו קיים עולם מלא'.

בסוף אוגוסט 1943, כאשר חיסלו סופית את הגטו בשורודולה, הגיעו אלינו למחנה כ-50 אנשי האורדנונגסדינסט, המשטרה היהודית מסוסנוביץ, אשר עזרו לנאצים במלאכתם על ידי מסירת היהודים לידיהם, ביניהם גם אותי, כנראה מתוך כוונה להציל את עורם. אך כאשר הגטו חוסל והם נשארו מחוסרי עבודה ולנאצים לא היה בהם צורך יותר, נשלחו הם, כמו כל היהודים, למחנות או להשמדה. הם הגיעו עם רכוש רב של זהב ואבנים טובות, אשר היו אצלם בכל מיני מקומות מסתור"... "ברוך מייסטר, שידע על מעלליהם בגטו, החרים את כל חפציהם ובגדיהם, והם קיבלו במקומם בגדים אחרים. הם פוזרו בין הצריפים ובין החברות שביצעו את עבודות הבנייה"...

"יחד עם אנשי האורדונונגסדינסט הגיעה אלינו בשורת האיוב על חיסול הגטאות באזור זגלמביה, דהיינו – סוסנוביץ, בנדין, דומברובה וכו' ".

 

תמונה גדולה

שם הפריט: אבודים
קוד זיהוי:226224
 

"אני המשכתי בעבודתי בחברת פוכס & קו, ומדי פעם הביאו לי המנהלים הגרמניים פרוסת לחם או תפוח-אדמה, ובעזרת החוטים הצלחתי להחזיק מעמד. 

היו שם שלושה גרמנים, הראשון – המנהל, קראו לו הרברט קוביאק. לשני קראו לו וולטר (אנו קראנו לו 'דר הויכר – הגבוה'), לשלישי, שאינני זוכר את שמו, קראנו – 'דר מרינר' – המלח, כי תמיד חבש לראשו כובע מלחי. הם לא האיצו בנו לעבוד מהר, רק דרשו דיוק ועבודה מסודרת. כיוון שאני למדתי את המקצוע מהר, התחבבתי עליהם, והם עזרו לי מדי פעם בתוספת של אוכל" ((ישראל מתאר כיצד ביחס לעבודות הכפייה של יהודים במחנה הסמוך פינפטייכן מצבם לא היה כה רע)).


"בחברה זו עבדתי כחודשיים, ובתקופה זו ירדתי במשקל מספר קילוגרמים ונראיתי כ'מוזלמן' אמיתי. אינני יודע כמה זמן הייתי מסוגל להחזיק מעמד עוד בעבודה זו מבלי להתמוטט ולהישלח ל- HIMMELFAHRTSKOMMANDO (ביטוי היתולי בנוסח הומור לעץ התלייה לאלה שנשלחו דרך הארובה). 

אך גם כאן באה העזרה מכיוון בלתי צפוי, וכך היה : יום אחד, כאשר יצאתי מהצריף של ד"ר ויזנר, שבו עשינו את הפלטות, עבר מנהל העבודה הראשי של חברת 'פוכס אנד קו', הרברט קוביאק, וכאשר ראה אותי, שאל אותי בזו הלשון : 'קטנצ'יק, מה מעשייך כאן בשטח הבנייה? ואיך שאתה ניראה?!' "....

"לא עברו יותר מיומיים-שלושה. כאשר הגענו בבוקר אחד מהמחנה לשטח הבניה, שם הסתדרנו למסדר קצר לפני התחלת העבודה, ואני שומע בעת המסדר את ה- HAUPTCAPO, הקאפו הראשי, יעקב אסטרייכר, קורא בקול רם (המשפט הזה עוד מהדהד באוזני עד היום) : '25169 AUSTRETEN', כלומר – '25169, צא מהשורה!' "....

..." 'בוא, קטנצ'יק. אתה חוזר אלי ל'פוכס אנד קו' "... "חזרתי בלווית מר קוביאק לחברת 'פוכס אנד קו' לצריף החברה בשטח הבנייה BAUSTELLE. עם המעשה האצילי הזה הציל אותי הרברט ממוות בטוח".

 

  • שתפו את החברים -