פיקוד העורף התרעה במרחב

כיצד לטפל בהפרעות קשב?

המלצות להורים לילדים עם הפרעות קשב וריכוז

מערכת רשת 04/02/12 17:40



הורים רבים לילדים בגיל הצעיר ניצבים היום, בשל ריבוי האתגרים החינוכיים, בפני צמתים עמוסים בהתלבטויות, דילמות ולעיתים תסכול גדול ואף חוסר אונים, בדרכם לעלייה והשתלבות בנתיב החינוך הרגיש והחכם, זה אשר יביאם בבטחה למחוז חפצם – מחוז המשפחה המאושרת עליה חלמו כל חייהם.

עם התגברות צמתי חינוך אלה, רבו גם ";שוטרי התנועה";, הלא הם אנשי הטיפול והאימון, אשר בתוקף תפקידם והאמון הרב הניתן בהם, מורידים את ההורים מנתיבם – מחוקקים עבורם מחדש את חוקי התנועה וסוללים להם דרך חדשה.

אז רגע לפני הסטייה מן המסלול והפקדת היקר לנו מכל בפני גורמי טיפול חיצוניים, חשוב לחשוף אמת אחת גדולה ונסתרת בחינוך - הורות היא מקצוע והורים הם המטפלים הטובים  ביותר לילדיהם.

הורות היא מקצוע מאחר ובין השאר, היא מבוססת על תהליכים ומחייבת מיומנויות הזהות בטבען לאלה אשר נדרשות בתפקודנו המקצועי מחוץ לבית :

למידה – הורות מחייבת למידה מאחר והנטייה הטבעית היא לעשות טעויות. הרי כל הורה רגיש ואוהב יטה, באופן אינסטינקטיבי, להפסיק במהירות האפשרית ולעיתים בכל מחיר את סבלם , מצוקתם, תסכולם של ילדיו, גם בעיתות בהן הילדים הרכים בשנים צריכים למצוא בעצמם את דרכם לניהול מצבי הקושי ולהתמודדות עם מצבים מורכבים שמזמנים להם החיים.

משנה מסודרת וברורה – הורות מחייבת קונספציה חינוכית שלמה ומוסדרת. כל נתיבי החינוך בהם נוקטים ההורים ראוי ונכון שיובילו לכיוון אחד ולא יתנגשו האחד בשני ויגרמו לפגיעה בילדים.

מסגרות וגבולות – הורות מחייבת יצירה ויכולת שמירה על מסגרות וגבולות אשר נוגעות בסדרי ההתנהלות המשפחתיים – היכולת לקבוע מה מותר ומה אסור, מה נכון ומה לא נכון, מה מקובל ומה לא מקובל.

יחסי יראה וכבוד – הורות מחייבת יכולת ושמירה על יחסי יראה וכבוד הדדיים – היכולת, מצד אחד, לכבד את הילדים ומן הצד השני לדאוג ליחס בעל גוון של יראה וכבוד מצד הילדים כלפיהם.

עמידה רגועה במצבים קשים – המוטו בבסיס התפיסה של ";התפקיד מחייב"; נכון גם (ואולי בעיקר) להתמודדות ההורים עם סיטואציות חינוכיות בביתם פנימה. היכולת לשמור על תגובה מבוקרת, רגועה ואחראית גם כאשר התסכול, הקושי והמצוקה גדולים עד בלתי נסבלים.

עבודה משותפת ותיאום בין גופים שונים – היכולת ";לקשור קצוות"; ולדאוג לתמיכה הדדית ולשיתוף פעולה בין כל הגורמים הנמצאים בסביבות הילד השונות ובכללן בני הזוג, סבא וסבתא ובעיקר מערכות החינוך.

מכוונות מטרה, עקביות ואורך רוח – היכולת להמשיך במשימת החינוך גם בעיתות ולמרות משברים ורגעי תבוסה נקודתיים ולא לסגת לפני שמוצו כל המהלכים והושלמה הדרך שנקבעה.

 

בצער רב ניתן לומר שתהליכים ומיומנויות אלה, בעוד שהם מקובלים עלינו באופן טבעי וללא היסוס בחיינו המקצועיים שמחוץ לבית, הם חסרים מאוד דווקא בקריירה החשובה לנו ביותר, במלאכת החינוך של ילדנו. במצב עניינים כזה,

 הפיתוי להתייחס לעצמנו כהורים בביטול ולרוץ באופן כמעט מיידי לגורמים מקצועיים מן החוץ, הוא גדול ועמוק.

יש בכוחנו לשנות מצב אבסורדי זה. רגע לפני הפנייה לטיפול בשל קשיי התנהגות ותפקוד של הילדים, חשוב שנמצה את כל הכוח הגלום בנו ההורים ונפעל לאורן של השאלות הבאות: :

  1. האם אנחנו נוכחים די הצורך ?

חינוך ילדים דורש זמן ונוכחות הוריים. כל ניסיון שלנו לאמץ את הקלישאה של ";זמן איכות"; נדון לכישלון – מרביתנו השכלנו להבין זאת. סיוע מאיש מקצוע לא יוביל לשיפור המצופה ללא נוכחות הורית בנקודות משמעותיות לאורך היום.

  1. האם קיימות בביתנו רוטינות קבועות ?

האם ביססנו בביתנו אורחות חיים מסודרים ומוגדרים אשר מתבצעים בצורה שוטפת על ידינו ועל ידי הילדים ?

                                 א.         רוטינה להשכמה בבוקר

                                 ב.         רוטינה לארוחות

                                  ג.          רוטינה לאחריות אישית (שיעורי בית, מקלחות, סידור החדר ועוד)

                                 ד.         רוטינה להליכה לישון

משמעות קיומה של רוטינה היא שקיימת בהירות לגבי הכללים ומתקיימת עשייה רגועה ועצמאית לאורם : ברורה מהי העת לכל מחויבות ומה בדיוק צריך לעשות.

  1. האם קיים תיאום בינינו לבין בני זוגנו ?

שוני בגישה חינוכית בין בני הזוג, ככלל או בנקודה זו אחרת, הנם טבעיים וכמעט מתבקשים לאור העובדה שאנחנו מתחתנים ובונים משפחה, בד";כ, עם בני זוג שהפוכים לנו הן בהשקפתם ביחס  לקיומה או אי קיומה של בעיה -";אז מה אם היא תלך עם חיתול בגיל 4 ?";, הן לגבי הפיתרון לבעיה – ";אני חושבת שצריך לעשות כך ואתה חושב שצריך לעשות אחרת"; והן לגבי היכולת של כל אחד מבני הזוג לעמוד בעקביות ובבקרה במצבים אמוציונאליים קשים בהם הילדים מפגינים קשיי התנהגות.

תבונה ואחריות הוריים מחייבים ישיבות תיאום לאורך החיים – לא מספיקה החלטה אחת בתחילת הנישואים או עם הולדת הילדים, כפי שקורה במשפחות רבות, ש";אנחנו נעבוד ביחד ונתמוך אחד בשני מול הילדים"; אלא יש צורך אחת לתקופת מה, לעצור ולוודא יחדיו את המשנה החינוכית והמשמעות הפרקטית שלה. מאחר והאתגרים החינוכיים משתנים כל הזמן, בהתאם לגיל הילד, אופיו ומאפייני הזמן, פעילות זו של ";יישור קו חינוכי"; הכרחית ביותר.

  1. על מה מושם הדגש בביתנו – על הטוב או על הרע ?

האם קיבלנו על עצמנו את חובתנו המוסרית להעצמת ילדינו ולא רק להתייחסות לשגיאותיהם, טעויותיהם וחטאיהם ? נטייה טבעית ואנושית, בכל תחומי חיינו ובכללם גם יחסינו המשפחתיים, לשים לב ולהגיב בעיקר להתנהגויות המרגיזות, המעצבנות ואל אלה המערערות בנו את האיזון. כל התפקוד החיובי, הנעים, הרגוע והראוי של ילדנו בדרך כלל אינו זוכה להכרה ותשומת לב . הפיכת הגלגל ושימת הדגש החינוכי דווקא על העצמת התנהגויות חיוביות יוביל להגברת התנהגויות אלה ולהפחתת הקשיים שמציגים הילדים.

  1. עד כמה אנחנו עקביים ולא נבהלים מקושי ?

הליך חינוכי משובח ככל שיהיה, לעולם אינו מתרחש בקו ישר ולעולם טומן בחובו ימים ולילות של השקעה סיזיפית שנראית חסרת תועלת. הצלחה חינוכית, זו אשר נדרשת על ידנו, תושג רק על ידי יכולתנו לעמוד במצבים קשים, להבין כי עשייה נכונה ויעילה לא מייד מתרגמת לתחושה טובה ונינוחה ולפני שיהיה טוב, בד";כ יהיה יותר רע. הביטחון בנכונות הדרך והכוח להישאר עליה, הם אשר יעמדו לרשותנו בעיתות הקושי ואשר יאפשרו לנו להמשיך הלאה אל ההצלחה.

  1. איזה תפקיד משחקים רגשי האשם בתגובותינו ההוריות ?

ביום בו הפכנו הורים רכשנו לעצמנו גם את הזכות והחובה לרגשות אשם – הם מהווים חלק מעובדת היותנו הורים. לרגשי האשם תפקיד חיובי בשמירה על רגישות, על מידתיות, אחריות וכובד ראש בחינוך הילדים. אך רגשי האשם מהווים גם מלכודת מפתה לוויתור, להשלמה ולאי נקיטת יוזמה. התבונה ההורית מחייבת אותנו להיות רגישים ולהכיר בקיומם של רגשי האשם אך גם לבחור בחוכמה את השפעתם עלינו כך שלא יובילו אותנו למקומות המקלים אולי על רגשי האשם בטווח המיידי אך אינם מקדמים את הילדים.

 

 

 

הורים הנותנים את דעתם לשאלות הללו והמתייחסים להורות כאל מקצוע רציני נמצאים בעמדה הטובה ביותר בכדי לתפקד כמטפלים האפקטיביים ביותר בקשיי ההתנהגות של ילדיהם שלא לומר כמונעי קשיים אלה. לפיכך, כל השאלות הללו, ראוי שישאלו ע";י כל הורה, רגע לפני פנייתו לעזרה וטיפול מקצועיים. גם במקרים בהם תתקיים בפועל פניה לגורם סיוע חיצוני, יהוו התשובות לשאלות אלה אבני בוחן וכלי לבחירת האסטרטגיה החינוכית שהטיפול תפקידו יהא העצמתה וסיוע לה.