פיקוד העורף התרעה במרחב

קעקועים בתקשורת

השתקפות של הקעקועים בראי התקשורת בארץ מראה לנו על מקומם בחברה הישראלית

ג'קי סויקיס 09/03/11 11:41



 

קעקועים הם כבר מזמן לא חלק מתרבות השוליים בארץ ובעולם כפי שנהגו לחשוב עליהם פעם. מדובר בחלק מן הזרם התרבותי המרכזי בעולם המערבי כולו, ובכלל זה גם בישראל, כפי שבא לכדי ביטוי בתקשורת המקומית. ניתן כיום למצוא קעקועים כמעט בכל מקום בתקשורת הישראלית, בין אם מדובר במקרים הנפוצים פחות של פרסומות למכוני קעקועים או לקורס קעקועים כזה או אחר, ובין אם במקרים הנפוצים יותר של מפורסמים שונים המתקשטים בקעקועים מרהיבים.
 
ההשתקפות של הקעקועים בראי התקשורת בארץ מראה לנו משהו על מקומם בחברה הישראלית כולה. כאשר כמעט כל אומן או אפילו שחקני כדורגל וכדורסל הינם בעליהם הגאים של קעקועים כאלו ואחרים, ניתן להסיק מכך כי קעקועים נכנסו ללב התרבות וההוויה הישראלית. הדוגמאות המפורסמות ביותר הן איל גולן והקעקוע שעשה על הראש שלו, עדן הראל ושלל הקעקועים שעל גופה ועוד, כאשר כמובן שבתקשורת העולמית המצב אינו שונה – כוכבי קולנוע דוגמת אנג'לינה ג'ולי, כוכבי טלוויזיה, כוכבי ספורט וכמובן שזמרים וחברים בלהקות שונות – כמעט אצל כולם ניתן למצוא לפחות קעקוע אחד, שוב - מה שמעיד על רמת הפופולאריות והמקובלות של קעקועים כיום.
 
בין אם אנחנו צופי בפרסומת בטלוויזיה עבור קורס קעקועים או מכון קעקועים כזה או אחר, או שאנחנו עדים לכמות הסלבריטאים העצומה המתהדרים בקעקועים, המסר הכללי הנבנה כאן הוא אותו מסר – קעקועים הם חלק לגיטימי, מקובל וכיום גם נפוץ, בתרבות שלנו. אם רק לפני כמה עשרות שנים קעקועים נחשבו בעיקר לסימני ההיכר של אסירים, כנופיות או משוגעים לדבר, כיום נכנס אמצעי אומנותי זה אשר (הינו קיצוני במידה מסוימת) ללב הזרם התרבותי המרכזי (ה"מיין סטרים"). מדובר ביותר מאשר אופנה חולפת, מעצם הגדרתם של הקעקועים – אלו הם ציורי גוף תמידיים, שמלווים את מי שעושה אותם על גופו למשך שארית חייו. לכן, גם אם מחר צעירים יפסיקו לחלוטין לעשות קעקועים חדשים, עדיין נישאר כאן עם דור שלם של אנשים מקועקעים, אשר הקעקועים שלהם אינם הולכים לשום מקום בזמן הקרוב.
ניתן לראות במעמדם החדש של הקעקועים בתקשורת, ולכן בחברה כולה, סימן מעודד בנוגע לתרבות שלנו ולפתיחות והנאורות של החברה בה אנו חיים. קעקועים הם דרך מצוינת לבחון את רמת הפתיחות, המקובעות והליברליות של מוסדות שונים בחברה, של אנשים בעלי כוח והשפעה ובעצם של המערכת כולה. בתקופה בה אנשים שונים אשר גופם מלא קעקועים היו מופלים לרעה בכל מקום וזוכים לנעיצות מבטים חודרים ומבקרים מכל עבר, ניתן היה לקבוע כי זהו סממן ברור לחברה פרימיטיבית, בלתי שוויונית ובלתי ליבראלית בעליל. אולי המצב כיום, כאשר אובייקטים אומנותיים קיצוניים יחסית דוגמת קעקועים מתקבלים בפתיחות על ידי התקשורת עצמה וכך גם על ידי מרבית האנשים בחברה, ניתן לומר כי אנחנו חיים בחברה נאורה יותר.