פיקוד העורף התרעה במרחב

פרסום סמוי

פרסום סמוי זו שיטה לפרסום שאינה נראית לצופה כפרסומת ברורה, אך מעבירה מסר פרסומי בדרכים אחרות

ג'קי סויקיס 15/05/11 09:36



פרסום סמוי זו שיטה לפרסום שאינה נראית לצופה כפרסומת ברורה, אך מעבירה מסר פרסומי בדרכים אחרות. ישנן שיטות רבות להעברת מספרים פרסומיים סמויים. אך מרביתן מועברות דרך תכניות טלויזיה ובסרטי קולנוע. על מנת להפוך לצופה ביקורתי יותר, שיודע להבחין בין מסר פרסומי למסרים אחרים ישנם כמה דברים שכדאי להכיר.

 

ראשית, אין תכנית טלויזיה שתפרסם מותג כלשהו סתם כך, כי זה מה שיצא, או כי זה מה שהמפיקה החליטה. מאחורי כל בקבוק שתיה מסומן, כל בית קפה לידו עובר השחקן, אפילו שם של עורך דין או מנתח פלסטי מפורסם, עומד כסף. היו בטוחים כי כמעט כל שם של מותג המועבר אליכם בתכניות הטלויזיה או הרדיו הוא תוצאה של עסקה פרסומית ידועה מראש.

 

גם עיצוב אולפן, או כל סט שהוא יכול להביע מסר פרסומי, גם אם לא נאמר שם מפורש. למשל, אולפן תכנית הטלויזיה כוכב נולד עוצב בהשראת העיצוב והמיתוג של החברה הסלולרית הנותנת חסות לתכנית. כך שגם אם שמה של החברה לא נאמר במפורש, או שלא ראינו את המוצר על המסך, ניתן להעביר מסרים שישפיעו עלינו על ידי עיצוב מסוים, שימוש בצבעים מסוימים וכו'.

 

סרטי קולנוע משתמשים רבות בשיטה של שימוש "תמים" במוצר מסוים במהלך הסרט, כאשר בפועל מדובר בקידום מכוון של המוצר באמצעות הסרט. בסרטים רבים ניתן לראות כי השחקנים מדברים במכשיר סלולרי של חברה מסוימת לאורך כל הסרט, שותים משקה מסוים, הולכים למסעדה מסוימת ועוד. יוצרי הסרטים יטענו כי הם רוצים ליצור סט אמין ומציאותי, אך כמעט תמיד יהיה מדובר בעסקאות פרסום מכוונות, והטמנה של מסרים בתוך הסט.

 

שיטה נוספת לפרסום סמוי שמעולם לא הוכח לחלוטין כי אכן השתמשו בה היא הטמנה של מסרים בין תמונות הסרט או תכנית הטלויזיה כך שמוחנו מצליח לתפוס את המסר, אבל אנחנו כצופים לא מסוגלים להיות ערים ומודעים לכך. סיפורים רבים קיימים לגבי סרטים מסוימים שבין תמונותיהן מסתתרת תמונה של גבר הלוגם משקה מפורסם בהנאה מרובה, ועל כך שכל צופי הסרט רכשו את אותו משקה בהפסקה בבית הקולנוע. אך שוב, מדובר בסיפורים ואין הוכחה ברורה לכך שפרסום כזה אכן בשימוש.

 

האם צריך להיזהר מכך? לפחד? למנוע מילדינו לצפות בטלויזיה? לא בטוח. יכול להיות שעלינו להיות עירניים יותר למה שאנחנו רואים ומה שאנחנו מראים לילדינו, אבל ההיסטריה מיותרת. אז לפני שאנחנו מקריחים מעצבים ומפתחים דליות ברגליים כדאי לנשום לרווחה. פרסום היה קיים בדרכים כאלו ואחרות עוד לפני שנולדנו, אנחנו רואים בו חלק בלתי נפרד משגרת היומיום שלנו, ולמען האמת, כבר פיתחנו אדישות לשטף הפרסומות המציף אותנו בכל פינה.

 

ישנה תדמית לפרסום בכלל ולפרסום סמוי בפרט המציירת אותם בעיננו כדבר אגרסיבי שמשתלט על מחשבותינו וגורם לנו לפעול בניגוד לרצונותינו האמיתיים. האם פרסום אכן מטפח בנו רצונות שלא היו צצים אילולא היה קיים? יכול להיות שכן, מה שבטוח, עלינו להיות צופים אחראיים וביקורתיים, לדעת בדיוק במה אנחנו צופים, ולא לקחת שום דבר כמובן מאליו.