פיקוד העורף התרעה במרחב

המדיה והשפעתה על המתרחש בעולם

האם הכוח בידי השלטונות, חברי דירקטוריון או הציבור הרחב?

ג'קי סויקיס 15/06/11 05:43



 

אמצעי מדיה ותקשורת שונים מהווים חלק מרכזי בחיים של כולנו, כפי שניתן לראות בקלות אם רק מנסים לשים לזה לב. אנחנו כל יום לפחות מציצים בטלוויזיה, שומעים רדיו פה ושם וכמובן גולשים באינטרנט וברשתות החברתיות. ההשפעה של אמצעי מדיה ותקשורת כאלו ואחרים על החיים שלנו היא ברורה ובלתי ניתנת לוויכוח. השאלה המעניינת עוד יותר היא – כיצד ועד כמה משפיעים אמצעי המדיה והתקשורת הללו על המתרחש במדינה, ובעולם כולו?
 
האם הכוח בידי בשלטונות, חברי דירקטוריון בכירים או הציבור הרחב?
למעשה, ניתן לאפיין את כוחה הרב והעצום כל כך של התקשורת ואמצעי המדיה של עשרות השנים האחרונות בכך שהם שמים את הכוח בשלב ראשון בידי חברי דירקטוריון בכירים ובעלי שליטה באמצעי תקשורת, אך יותר ויותר בידי הציבור הרחב. בעוד לפני עשרים או ארבעים שנים ניתן היה לומר כי לבעלי השליטה באמצעי התקשורת השונים (טד טרנר, משפחת שוקן, עופר נמרודי וכד'...) בארץ ובעולם הייתה השפעה פוטנציאלית מסוימת על עיצוב דעת הקהל, כיום ההשפעה הזו עוברת יותר ויותר לרחוב – לאזרחים הקטנים. כמובן שמעבר השליטה הזה להמונים ולרחוב נעשה בעיקר בזכות האינטרנט והכלים שהוא מעמיד לרשותנו (אולי הכלי המפורסם והיעיל ביותר כיום הוא פייסבוק..), אשר משנים לחלוטין את עולם התקשורת והמדיה, וגם את העולם כולו באופן כזה או אחר. לבעלי שליטה תקשורתיים כמו אדלסון, שוקן, עופר נמרודי ואחרים עדיין יש כוח מסוים מן הסתם בקביעת הלך הרוח המדינה ודעת הקהל הכללית, אך המצב כבר אינו כמו בעבר, בו לבעלי השליטה באמצעי התקשורת היה כוח רב וכמעט בלתי נגמר. כיום, מרבית הכוח עובר לידי הציבור, וקהל משתמשי האינטרנט.
 
אולי הדוגמה הטובה ביותר לכוח העצום שמציבים האינטרנט ואמצעי מדיה אחרים בידי הציבור הרחב הוא גל המהפכות האחרון בעולם הערבי, אשר כידוע החל באמצעות התאגדויות בפייסבוק. בעבר, לא היו אמצעי מדיה ותקשורת אשר חיברו בצורה יעילה כל כך בין מיליוני בני אדם, ללא שליטה ופיקוח מלא של הרשויות. במדינות ערב אפילו לא הייתה עיתונות חופשית וחוקרת כמו שיש בישראל, כך שלא היה שום אמצעי תקשורת אשר יכול היה לפקח על פעילות השלטון ולשמור על היסודות והעקרונות הדמוקרטיים של המדינה (או לפחות לנסות לחתור לכאלו, במקרה של מדינות ערב). אמצעי המדיה והתקשורת של ימינו, ובראשם הפייסבוק והאינטרנט כולו, מאפשרים לאנשים במדינות בלתי דמוקרטיות כמו מדינות ערב להתאגד יחד, ולערער את השלטון הקיים, תוך דרישה לזכויות, לדמוקרטיה, ולכל ערך אחר הזוכה להסכמה נרחבת בקרב הציבור.
קשה להספיד את העיתונות הכתובה או את בעלי השליטה התקשורת המסורתית כמו שוקן, עופר נמרודי או בעלי ערוצי הטלוויזיה המסחרית. אך בהחלט ניתן להצביע על עלייה חדה בכוח המושם בידי הציבור, בזכות אמצעי התקשורת והמדיה החדשים