פיקוד העורף התרעה במרחב

הכאב שהפך לתקווה

האמא שאיבדה את ילדה והפכה את הכאב לתקווה עבור עשרות הורים לפגים

מערכת רשת 28/07/14 10:27



זהו סיפור על אמא אחת שאיבדה את ילדה בגיל שישה חודשים ועל תקווה גדולה שהובילה אותה להתמודדות הקשה. ההתמודדות עם ילד שהולך לעולמו עוד בטרם הספיק לגדול ולהבין את מה שהשאיר מאחוריו. האם שנשארה מאחור עם הזיכרון הקשה החליטה לא להשאיר את החוויה רק בגדר זיכרון, אלא להפוך את האובדן לפרוייקט חייה ולהקים עמותה שמספקת צלמים ותמונות שמתעדים את חייהם של פגים ברחבי בתי החולים השונים בעוד הם נלחמים על חייהם. הכירו את אתר העמותה ";תיעוד התקווה בתמונות"; בו תוכלו לראות את כל הפרוייקטים שתיעדו עד היום.

 

 

 

חשוב לומר כי זהו לא רק סיפורה של אם, אלא גם של תינוק אחד במיוחד בשם ווקר פרוט הקטן. הסרטון מתאר 100 ימים בחייו של ווקר בעוד שהוא נלחם על חייו בבית החולים. ווקר נולד במשקל 400 ג' ובהדרגה רואים כיצד הוא מתחזק וגדל. עבור הוריו של ווקר היה זה חלום שהתגשם. בריאן מספרת על האתגר הגדול שבתפקיד זה, אך יחד עם זאת על הסיפוק הבלתי יתואר שהליווי הצמוד שהיא מעניקה להורים הדואגים מעניק לה.

 

תמונה גדולה

שם הפריט: עמותה מצלמים תקווה
קוד זיהוי:208890
capturinghopesphoto
 

 

 

תמונה גדולה

שם הפריט: עמותה מצלמים תקווה
קוד זיהוי:208891
capturinghopesphoto
 

 

 

תמונה גדולה

שם הפריט: עמותה מצלמים תקווה
קוד זיהוי:208888
capturinghopesphoto
 

 

 

 

תמונה גדולה

שם הפריט: עמותה מצלמים תקווה
קוד זיהוי:208892
capturinghopesphoto
 

 

 

 

תמונה גדולה

שם הפריט: עמותה מצלמים תקווה
קוד זיהוי:208889
capturinghopesphoto
 

 

 

 

תמונה גדולה

שם הפריט: עמותה מצלמים תקווה
קוד זיהוי:208893
capturinghopesphoto
 

הוספת תגובה

תודה שלקחת חלק בשיח, תגובתך תפורסם בהתאם לאישור המערכת

תגובות

הוסף תגובה
  • 1

    ילדתי בשבוע 20

    סיגל חגג | 30/07/14 00:07

    לפני שנה בדיוק קיבלתי צירים בבוקר בשבוע20 לא היה לי מושג שזה צירים ולכן הלכתי למרכז לבריאות האשה לבדיקה ושם בבדיקה אמרה לי הרופאה שאני עם פתיחה ולגשת דחוף למיון כשהגעתי למיון הכאבים התעצמו ולקח די זמן עד שהעבירו אותי לחדר ניתוח כל זה ואני בכלל לא מבינה מה קורה רק מבוהלת ודואגת בחדר ניתוח כבר התחיל דימום וכאבים אז הרדימו אותי כשהתעוררתי בעלי אמר לי שנולד לנו תינוק חי אבל שנתנו לו לגווע לבד כי הוא נולד מוקדם מידי אני בהלם מוחלט בבכי צועקת למה לא שמו אותו באינקובטור בעלי אמר שהרופא אמר שאין טעם הוא לא יחזיק מעמד שקועה באסון שלי עם וואליום אף רופא לא הסביר לי למה ומה קרה וכשהלכתי הביתה בלי התינוק שלי הבנתי מה גודל האסון שלי ואז התחילו הדיכאונות והסרטים שליוו אותי תקופה ארוכה נכנסתי להריון אחרי חצי שנה בלחץ הריון שהיה סיוט ומלה דמיונות וריצות סתם לבדיקות שאני יזמתי כדי להיות בטוחה שלא יקרה מקרה שכזה שוב ולשאלה שלי שמלווה אותי ושורפת את נשמתי אם יכולתי למנוע את האסון הזה ואם יכלו להציל את הילד שלי ופשוט לא התאמצו מספיק אני רואה את התמונות של הפגים המקסימים האלה ןתמיד חושבת אם לתינוק שלי כן היה סיכוי ואפילו לא ראיתי את פניו ולא לקחתי אותו לקבורה ביה";ח טיפל בזה כך הבנתי אחרי מה שמאוד ציער אותי הרבה דברים לא עשיתי כי לא ידעתי ואני אכולת רגשות אשמה וצער שמלווים אותי כל יום בכל זאת זה התינוק שלי אשמח לתשובה

    הגב להתגובה זו | סגור

    • את לא אשמה

      אני | 30/07/14 17:07

      אין לך מה להרגיש אשמה.דברים כאלה קורים, אולי זה לא מעודד אבל את חייבת להמשיך בחיים. תתמקדי בהווה לא בעבר ותמיד תזכרי את הילד, אבל לטובה.

    • אל תסתכלי אחורה, רק קדימה

      מיכל | 30/07/14 20:07

      אני מבינה מאוד מאוד את הצער שלך אבל אל תאשימי את עצמך בשום אופן, לא יכולת למנוע את זה בשום צורה ואת לא אשמה, סתכלי הלאה ואני מאחלת לך הרבה ימים טובים יותר וילדים בריאים שישמחו אותך וירפאו את הפצע הזה.

    • לידה

      נורית | 31/07/14 03:07

      אני אישה דתיה ועברתי 3הפלות ואחת מהם גם בחודש 6 ומזל טוב להריו החדש ובהצלחה ובקשר לעובר שהלך כל אדם שבא לעולם ישלו גלגול ולכן ילדך שנפטר היה כנראה גלגול של צדיק שבא לתקן קצת והלך.

    • אל תרגישי אשמה וצער

      אחות בפגיה | 31/07/14 12:07

      עוברים אשר נולדים לפני שבוע 24 אינם ברי חיות, כלומר לא מסוגלים לשרוד. גם אלה שנולדים בשבוע 24 ויותר, לא תמיד שורדים לצערינו. אם היו מנסים להציל את תינוקך, סביר להניח שהיה סובל יותר, והסיכויים להישרדותו שאפו לאפס. בנוסף, חשוב לציין שלא הייתה לך דרך למנוע זאת מראש. הלוואי והיינו יכולים למנוע את כל הלידות פג. מה שקרה לך זה אירוע טראגי וקשה, וחבל שאין מספיק הכנה של נשים לרעיון שעלול להיוולד פג או חס וחלילה הפלה בשבוע מתקדם כלכך. באמת שאין דרך לקחת ממך את הכאב שלך, אל עלייך להבין שבאמת לו היה לו שום סיכוי. תהיי חזקה, והמון בהצלחה בהריון הנוכחי, מאחלת לך ולעובר שלך הרבה בריאות, ושיהיה לך הריון ארוך :)

    • משתתף בצערך

      רועי | 31/07/14 13:07

      משתתף בצערך הסיפור ריגש אותי מאוד

    • בקשר לתינוק

      רחל | 31/07/14 23:07

      על תמשיכי ותלוי את עצמך באשמה תביני שלא הכל תלוי בידים שלנו ובטוח הינו מעדיפים שהתינוק יחי ואנחנו נסבול תמשיכי אלה ותסלחי לעצמך יש דברים רק בידים של הקדוש ברוך ומאמינה עם הרופאים לא היו לוקחים את החוק בידים המון ילדים היו חיים תהי חזקה ועל תאשימי את עצמך ותהי חזקה ומאמינה שהקדוש ברוך יביא לך עוד ילדים ושלא תיראי עוד צר ותמיד בשבילך להקשיב לך....

    • אל תרגישי צער

      לסיגל | 04/08/14 19:08

      זה מאוד קשה אני יכול להבין, עצם ההרגשה שאפילו בחירה לא הייתה לך. לדעתי זה איום ונורא לתת לו ";לגווע";. רציתי רק לשאול מה ביה''''ח עשה איתו?

    • היי סיגל

      מורן | 05/08/14 13:08

      זה נשמע פשוט איום ונורא. גרמת לי גם לבכות. מקווה שמאז ילדת שוב. ואני חושבת שהרגשות אשם באות מתוך זה שהיית רדומה, מה שאומר שלא יכלת לעשות כלום ולא היה שום דבר בשליטתך. אך בעלך היה באזור וברור שהוא היה עושה הכל כדי שהכל יהיה בסדר . ואת בעצמך אומר שהוא דיבר עם הרופאים והכל.

  • 2

    בעניין התינוק

    מאי | 31/07/14 18:07

    שיהיה בריא

    הגב להתגובה זו | סגור