פיקוד העורף התרעה במרחב

מתעללים בילדים שלכם ואתם לא יודעים כלום

שרון כידון בטור מיוחד על בריונות רשת

  • שתפו את החברים -

אין דבר כואב יותר מלראות את הילדים שלנו סובלים. כהורים, אנחנו מוכנים לעשות הכל כדי למנוע מילדינו כאב, פגיעה ודחייה. אבל יום-יום בבתי הספר, רבים מהם עוברים חוויות של בריונות חברתית ואנחנו, ההורים, לרוב, לא יודעים על זה דבר.
ילדים נוהגים להסתיר את הפגיעה שהם חווים. ישנם סימני מצוקה רבים אך אנחנו לא תמיד "עולים" עליהם. אם זה כי אנחנו בטוחים שהם יחלקו איתנו את הקשיים שלהם, ואם זה משום שמרוץ החיים כופה עלינו זמינות וקשב נמוכים.

האלימות שהולכת וגואה בבתי הספר מתחילה בשיח האלים שהולך ומתעצם ברחבי הרשתות החברתיות. החרם של פעם מוחלף בבריונות רשת, ומרחבי החצר הם המרחבים הוירטואלים.
לכל ילד עשרות קבוצות וואטסאפ בסמארטפון שלו ושם מתנהלים החיים החברתיים שלו. שם גם מתרחשות החרמות, הבריונות והעלבונות שמצלקות את נפשם של הילדים. הילדים מגיעים פעמים רבות למצוקה קשה שבאה לידי ביטוי בחוסר רצון ללכת לבית הספר, קשיים רגשיים ואפילו במקרים קשים, לאובדנות.

נגן וידאו
 



כמו הורים רבים אחרים, גם אני מוצאת את עצמי לא פעם נאלצת להתלבט עד כמה להתערב בחייהן החברתיים של בנותיי. הרי כל יום קורה משהו בבית הספר, בחוגים או בקבוצות הוואטסאפ, שהפכו לזירה החברתית הדומיננטית. אין לנו יכולת אמיתית לעקוב אחרי מה שקורה שם. רבים מאיתנו אף לא חושבים שזה ענייננו והנטייה היא גם להתייחס לזה בביטול, כי זה קורה בחיים וירטואליים, "הלא אמתיים". אבל לנו, להורים, יש תפקיד מכריע בזיהוי סממני המצוקה, אנחנו הראשונים שיכולים להעיד על שינוי במצבו של ילדנו וכדאי להיות קשובים, להתערב ולהתריע.

מערכת החינוך עושה מאמצים גדולים לנטר, לאתר ולטפל באלימות, אך יש פער עצום ומתסכל בין ה"ניירות" הרישמיים של משרד החינוך לבין המציאות, בה האלימות גואה בשטח. רק בבתי ספר בהם יש מנהיגות שלוקחת על עצמה את הטיפול באלימות ללא פשרות, נראה תוצאות טובות יותר. במהלך הכנת הסרט נכנסנו לבתי ספר ושוחחנו עם הצוות החינוכי וגם עם הילדים, והתרשמנו כי לא תמיד יודעים בבית הספר את מה שבאמת מתרחש מאחורי דלת חדר המורים. מרבית הילדים הם "עדים שותקים" שלא מדווחים וולנטרית על אירועי אלימות או בריונות.

בסרט "מי ישמור על הילדים שלנו" רצינו להעיר את ההורים ולהסב את תשומת ליבם למה שילדינו עוברים. כל ילד שני סובל מאלימות כלשהי בבית הספר והשאר הם או המקרבנים או העדים שיודעים ושותקים. האלימות נוגעת בכל, וממנה צומח לאחר מכן השיח האלים והמגונה שאנחנו רואים ברשתות החברתיות. אבל קריאת ההשכמה הזו מיועדת גם למערכת שצריכה לקחת על עצמה את מיגור האלימות כפרוייקט לאומי – הרי ילדינו זקוקים להגנה וכל מבוקשנו הוא שהם יגיעו בשמחה לבית הספר, ולא בחרדה ורתיעה.

גם הילדים שלכם סבלו מבריונות בבית הספר? בתום שידור הסרט נארח בשידור וידאו חי בעמוד הפייסבוק של רשת את יוני צ'ונה, מנכ"ל מרכז מצמיחים להפחתת אלימות בבי"ס, שיענה על שאלותיכם.​
  • שתפו את החברים -

הוספת תגובה

תודה שלקחת חלק בשיח, תגובתך תפורסם בהתאם לאישור המערכת

תגובות

הוסף תגובה
  • 1

    1

    יערה | 29/03/16 12:03

  • 2

    מזעזע

    שושי | 29/03/16 12:03

  • 3

    למה צריך לפגוע?!?!

    חסוי | 29/03/16 12:03

    אני חושבת שפגיע בילדים זה חרא דבר כל מי שנפגע אני מבינה אותו זה ממש ממש ממש לא בסדר ומה עם לכל אחד שעושה כזה דבר היו עושים לו את זה זה לא היתנהגות כל ילד בבית ספר או בכל מקום אחר צריך יחס יפה וכבוד חברתי וכבוד אצמי בסוף ילדים יכולים להתאבד ואני לא רוצה שאף ילד איתבד לא רק כי זה כואב וקשה אחרי הכל זה היה באשמת מי שגרם לנזק הזה

    הגב להתגובה זו | סגור

  • 4

    בריונות ברשת

    odelevi | 29/03/16 13:03

  • 5

    .

    אלמונית | 29/03/16 19:03

    אחד מבתי הספר הזה הוא בית ספר נופים בקרית שלום גועל נפש של צוות שלא עושה כלום גם הילדה שלי חובה שם אלימות וחרם ובית הספר יודע ולא עושה כלום כי הוא עוד לא התעורר משנת היופי שלו

    הגב להתגובה זו | סגור

  • 6

    מניעת אלימות

    משה | 29/03/16 19:03

    לפי דעתי צריך ליות נאמני אלימות ,כמו נאמני ניקיון ,שיישמרו על מניעת אליות מילולות וגם פיזית .כי אז זה בא מתוך הילדים בבכיתה עצמה ,עוד לפני התפתחותה .

    הגב להתגובה זו | סגור

  • 7

    לפי שנים התעללו בי בבית הספר ובלית ברירה הגבתי באלימות קשה

    איש | 29/03/16 19:03

    לפני הרבה מאד שנים כשהייתי בן 10 חטפתי מכות באופן קבוע מילד גדול ממני בשנתיים שלמד באותו בית ספר והיה בן של מורה שלימדה גם היא באותו בית ספר.הורי היו ניצולי שואה ומבחינתם עצם העובדה שאני הולך לבית ספר היה נס. הם אמרו לי להבליג ולשתוק. פניתי למורה הרבה פעמים והיא לא עשתה דבר. הילד היה חסין מעונש.בוקר אחד יצאתי לביה"ס עם עבודה שהכנתי במשך שבועיים. זה היה מורכב מפלקטים וקופסאות. הילד עבר לידי וקרע את כל העבודה לגזרים.הייתי בהלם והרגשתי שאני רואה את עצמי מחוץ לגוף.הרמתי לבנה, רצתי אחרי הילד והורדתי את הלבנה על ראשו בכל הכח שהיה לי.באופן שאני לא יודע להסביר אותו, הסתבר לי שאף אחד לא ראה את מה שקרה.לא הסתכלתי לראות מה קרה לילד, רצתי לתוך ביה"ס ונכנסתי לכיתה כאילו לא קרה דבר.הילד אושפז בבית חולים עם שבר בגולגולת וזעזוע מוח.כעבור שבוע זומנתי לחדר המנהל, היתה שם המורה שלי ואמא של הילד שגם היתה מורה. המנהל שאל אותי אם פגעתי בילד הזה.אמרתי שלא. הם התעקשו שאני פגעתי בו. אמרתי להם שלא עשיתי כלום ובלית ברירה הם עזבו אותי.בסתר ליבי אותו מעשה נתן לי ביטחון עצמי גדול מאד. מאז מי שניסה לפגוע בי חטף ממני מכות רצח באלימות קשה.הילדים חששו להתעסק איתי וסוף סוף הצלחתי למצוא מרחב מחייה.את הלידים שלי לימשתי מגיל צעיר להגיב בכל הכח מול מי שמתקיף אותם.להם אף אחד לא העז להרביץ.

    הגב להתגובה זו | סגור

  • 8

    אלימות פיזית ומילולית

    אהובה | 30/03/16 08:03

    בני סבל מאלימות יומיומית כמעט עם ילד בריון מכיתה ב לאורך שנתיים לאחר שדיברתי עם אימו המורה והמנהל הילד הושעה ליומיים וזה נגמר

    הגב להתגובה זו | סגור

  • 9

    איך אני רואה את התוכנית

    מיכל | 30/03/16 08:03

    לא הספקתי לראות. איך אני רואה אותה?

    הגב להתגובה זו | סגור

  • 10

    עמותת הכפתור אדום

    דבי | 30/03/16 18:03

    תשתפו יש עמותת כפתור אדום אם פונים אליהם הם מורידים מהרשת תמונות פוגעניות.

    הגב להתגובה זו | סגור