פיקוד העורף התרעה במרחב

מלנכוליה, אהובתי

סרטו של פון טרייר הינו יצירת מופת, ושום תקרית דיפלומטית לא תעיב על כך

מור קומפני 15/12/11 16:05



זה שנים שאני מנהלת מערכת יחסים סבוכה עם הבמאי הדני לארס פון טרייר. מצד אחד, הוא האחראי ל"דוגוויל" המרתק ו"האידיוטים" המצויין. מאידך, ניתן לומר שתיעבתי, פחות או יותר, כל יצירה אחרת שלו. בחילה עזה תקפה אותי ב"לשבור את הגלים". ייחלתי למשאית ענק בעלת 18 גלגלים שתדרוס אותי, במהלך "רוקדת בחשיכה" ואז הגיע "אנטי כרייסט". האחרון, היה קץ כל הקצים. בעיניי, מדובר בסרט מיזוגיני דוחה וסר טעם, שאני מתקשה להדחיק עד היום את מראות הזוועה שהכיל. שלחתי את פון טרייר היקר לדרכו, בטענה שלעולם לא ארד לסוף דעתו ההזויה, שהרי אין לי ראש למילים ארוכות, והוא מין מילה ארוכה שכזאת. אבל כמו נקבה מזוכיסטית ומייבבת, שמתעקשת לפקוד יומית את עמוד הפייסבוק של האקס שלה, הסקרנות בערה בי. הגעתי למלנכוליה עם ציפיות נמוכות ככל האפשר- והתאהבתי מחדש.


 

עלילת הסרט מחולקת לשני פרקים המתייחסים לשתי גיבורותיו: האחיות ג'סטין (קירסטן דאנסט) וקלייר (שרלוט גינסבורג) ודרך התמודדותן , כל אחת באופייה הייחודי, עם משבר אישי ומשבר עולמי. החלק הראשון, העוסק בג'סטין, מתאר את מה שאמור להיות הערב המאושר בחייה, ערב כלולותיה. ג'סטין מגיעה למסיבת החתונה בליווי בעלה הטרי מייקל (אלכסנדר סקרסגרד, וכן, לא טעיתם, מדובר בלא אחר מאריק נורת'מן, הערפד מ"דם אמיתי") ופוגשת באחותה קלייר שתכננה חגיגה למופת וללא רבב. במהלך הרמת הכוסית היא מתבשרת על קידום במקום עבודתה, ובכלל, היא עצמה צעירה מבריקה ויפהפייה שעתיד מבטיח לפניה, כך שמה כבר בערב שכזה עלול להשתבש? התשובה כאמור, על פי חוקיות הקולנוע- הכל. כבר בתחילת האירוע מבקשת קלייר מג'סטין שתצליח להעביר את הערב כהלכה וללא בעיות מיוחדות, ולצופה לא נותר אלא לתהות למה מתכוונת קלייר והאם הבעייתיות המאיימת להשבית את המסיבה טמונה, למעשה כולה, בפלא המהלך שהוא ג'סטין. ואכן, חששותיה של קלייר מוכיחים עצמם כמוצדקים. ג'סטין אומללה במסיבה שלה עצמה. משהו בה מעכיר את האווירה, הכאוס בתוכה משתולל. ג'סטין מסבירה לקלייר שהיא מרגישה את המשקולת קשורה לרגליה, מכבידה עליה מלעמוד ולרקוד. קלייר מהנהנת בהבנה, כי היא מפנימה כעת שאחותה חולה במה שהוא נשגב מבינתה ומכל תפיסתם של אורחי המסיבה, אפילו גם מתפיסתו של מייקל, החתן הטרי.


המלנכוליה אינה רק המחלה ממנה סובלת ג'סטין. באופן מאוד לא מקרי, בסרט היא גם שמו של כוכב המאיים להתנגש במסלולו של כדור הארץ ולהביא להשמדתו המוחלטת. ועם ידיעה זו הסיפור עובר מעבר חד לפרקו השני העוסק בקלייר. פרק זה מתרחש מספר חודשים אחר אותו ליל כלולות נורא. ג'סטין שכבר איבדה הכל ושרויה עמוקות במרה השחורה, עוברת להתגורר עם אחותה שסועדת את מיטתה ומנסה בכל כוחה להיאחז בשבבי סימני הנורמה שג'סטין מגלה מידי פעם. עד מהרה, גם סבלנותה של קלייר הולכת ופוקעת. היא שרויה בחרדה עמוקה לקיומה ולמשפחתה, מבוהלת עד לשד עצמותיה מאיומו ההולך וגובר של הכוכב שעתיד להביא לסופה ולסוף אהוביה. בעוד קלייר מתגוננת בפאניקה והיסטריה ומתקשה להקפיד על שגרת חייה כתיקונם, ג'סטין , מלאת העצב התהומי, בוחרת באופן ההשלמה והקבלה. "כדור הארץ מרושע" היא אומרת לקלייר, " זה רק טבעי שאסון גדול יביא לסופו". הכליון המוחלט לא מאיים על ג'סטין, היא מוצאת את ההיסטריה של אחותה מגוחכת ורוחשת כלפיה בוז רב. קלייר לעומתה, רואה בבוז זה כפיות טובה  מוחלטת של ג'סטין. אנו מקבלים הצצה נדירה למערכת היחסים המורכבת והשברירית בין שתי האחיות, שניה לפני סוף העולם.


קשה לי לשים את האצבע בדיוקה על מה שגרם להתפעמות המוחלטת שלי מ"מלכוליה" ולתחושת הכאב החזקה שליוותה אותי בסופו. יהיה נכון יותר לומר שמדובר במכלול אלמנטים שפון טרייר, השכיל בכשרונו הרב לשלב. עבודת מצלמה מדהימה היתה תמיד מנת חלקם של סרטיו, ונדמה שדווקא בחירתו הפעם בצילום שהוא מעט יותר סמי דוקומנטרי, מלווה במה שנראה כאחיזות יד רבות של הצלם , ותנודות רועדות במכוון, קולעת בול לאוירה הקיומית- ריאליסטית שהוא מנסה ליצור. קירסטן דאנסט ראויה לצרור שבחים ולכל מחמאה אפשרית. משחקה יוצא מהכלל, היא מצליחה להאפיל על גינסבורג, שמבצעת גם היא עבודה משכנעת ואמינה. נקרעתי בין הרצון לחבק את דמותה של ג'סטין, להזדהות עמה, ולרצון להכניס לה בעיטה הגונה בישבן. עניין זה, לטעמי, ממחיש את סוד האמביוולנטיות שאמור להיות בבסיסה של כל דמות קולנועית. מעל לכל, דווקא הפשטות והאנושיות בהן בוחר פון טרייר לעסוק בנושאים הכבדים בסרטו, תורמות להפיכתו ליצירת מופת ראויה ונוגעת. הכוכב והמחלה, הנושאים את אותו השם, מסמלים את חרדתו האיומה של היוצר, המתבונן בעולם ומצביע על כליונו ההולך וגובר, הן בשל העצב, הריקנות והניכור, אותם הוא מסמן בבניית גיבוריו והן באזכור העובדה הפשוטה שכולנו נעלם מכאן, בשלב זה או אחר, אסון טבע, או שיבה טובה- כל שנותר לנו הוא לחכות בציפייה, שעל פי הסרט כבר לא חייבת להיות דרוכה, אלא בלתי נמנעת.


פון טרייר מצייר דיוקן מדויק ולא מתחנף של מחלת הדכאון, במיומנות שניחן בה ככל הנראה רק מי שסבל ממנה ארוכות בעצמו. תהיתי מדוע בחר לשלב בפסקול קטעים מיצירתו המצמררת של וגנר, והגעתי למסקנה שזו ככל הנראה, דרכו הנכונה ביותר לתיאור ההילה סביב דמותה של ג'סטין- מפעימה ויפה, עוצרת נשימה, אך גם אכזרית ומבחילה על כל הקשריה ודרכיה. פון טרייר לא חוטא כדרכם של במאים רבים אחרים בתיאור הדיכאון כרומנטי, פואטי ופתיר. הוא מתייחס למחלה על כל פניה הכעורים, ככזו שהורסת כל חלקה טובה בחוליה, כנוטעת זרעי אכזריות וחוסר מודעות עצמית ואולי גם ככזו שמסרבים להרפא ממנה, רק כדי לא להפוך לחלק בלתי נפרד מהקלות הבלתי נסבלת של הטמטום. על זאת, נתונה הערכתי לפון טרייר, שבוחר כמו תמיד לרוץ חופשי אחר האמת שלו, כזו שלא תמיד התעכלה ונשתקפה בסרטיו בבטני ובטנם של אחרים רבים. גאון רגיש ותמהוני, מבלבל וכואב, מיוסר ומייסר, לעיתים מפעים ולעיתים מייגע ושוחק. זהו לארס פון טרייר. כמו סרטו "מלנכוליה", כמו החיים.

 

 
 

הוספת תגובה

תודה שלקחת חלק בשיח, תגובתך תפורסם בהתאם לאישור המערכת

תגובות

הוסף תגובה
  • 1

    טסה לראות

    גוגו | 15/12/11 17:12

    טסה לראות בהמלצתך!!!!!

    הגב להתגובה זו | סגור

  • 2

    המלצה מצויינת

    שמיל | 15/12/11 20:12

    כותבת מוכשרת,אהבתי

    הגב להתגובה זו | סגור

  • 3

    נשמע כסרט מרתק ועצוב מאוד

    ir | 15/12/11 21:12

    .מרגישים שנגע בך באמת.ביקורת שמחזירה אותנו לשאלות היסוד של חיינו.היטבת לתאר ולהעביר את האווירה של המחלה ההרסנית , הבלתי רומנטית ונטולת החן הזאת.

    הגב להתגובה זו | סגור

  • 4

    ניתוח עמוק, מעניין ומקצועי על הסרט

    יגאל | 16/12/11 16:12

  • 5

    פון טרייר - מסתכל מחוץ לקופסה

    ronenbanana | 16/12/11 22:12

    בימוי סרטים מבריקים. "הבוס הגדול" "לשבור את הגלים" ועכשיו "מלנכוליה" , יצירת מופת. מישהו יודע איפה אפשר להשיג את "אפידמיק" ב DVD. מקורי?

    הגב להתגובה זו | סגור

    • באוזן השלישית, ספרית זמנים מודרנים ובחנות של אילן בן שחר

      n | 17/12/11 23:12

  • 6

    תגובה ל- 5

    לי | 17/12/11 18:12

    ראיתי אכן מומלץ ל-5 נסה באוזן השלישית או בספרית הסינמטק תל אביב

    הגב להתגובה זו | סגור

  • 7

    סרט נהדר

    מישהו | 17/12/11 23:12

    עם אסתטיקה קצת פאשיסטית לטעמי...קומפני למדה שנה מעליי בחוג לקולנוע, תמיד תענוג לקרוא דברים שלה. בחורה מבריקה.

    הגב להתגובה זו | סגור

  • 8

    נשמע כסרט עצוב ומרגש. ביקורת יפה.

    שיר | 18/12/11 10:12

  • 9

    נשמע כסרט עצוב ומרגש. ביקורת יפה.

    שיר | 18/12/11 10:12

  • 10

    נשמע כסרט עצוב ומרגש. ביקורת יפה.

    שיר | 18/12/11 10:12

  • 11

    מקווה שהסרט מדהים לפחות כמו התאור המדהים הזה. .

    אורית | 18/12/11 15:12

    קראתי את המלצתך, ורק בשל כתיבתך המדהימה והקולחת אני רצה לראות את הסרט. בפעם הקודמת שקראתי את המלצתך אישרתי כל מילה כי זה היה על סרט שכבר ראיתי. את מדהימה, מחכה להמלצתך הבאה.

    הגב להתגובה זו | סגור

  • 12

    פון טרייר דביל

    eu | 19/12/11 08:12

    ושונא ישראל. מה יש להעריך בו כל כך?

    הגב להתגובה זו | סגור

  • 13

    התבטאות

    מיצ | 20/12/11 22:12

    התבטאות אומללה של פון טרייר גרמה לכל העולם לחשוב שהוא שונא ישראל אבל זה ממש לא כך

    הגב להתגובה זו | סגור

  • 14

    הסרט טוב לא יותר. הביקורת מתלהבת הרבה מעבר למידה.

    רוב | 23/12/11 17:12

  • 15

    ביקורת נהדרת

    קונץ | 24/12/11 07:12

    חוץ מזה שממש בא לי לראות את הסרט עכשיו, בא לי גם לקרוא ספר שכותבת הביקורת כתבה כי היא כותבת כ״כ מרגש ונוקב. אם עדיין אין כזה... יאללה להתחיל בכתיבה!

    הגב להתגובה זו | סגור