תחנת תרבות

קשה להימנע מהשוואה בין במת מיצג לתחנה המרכזית החדשה שבה היא נמצאת. כמעט בלתי אפשרי. שתיהן בלתי אפשריות יחד - קצוות פרומים של סהרוריות מחושבת בעליל. שתיהן מתפקדות כמין תחנת מעבר לגופים וקשרים ספונטניים שלא יחזרו על עצמם, ואם כן, אז השחזור יהיה בדיוק באותו מסלול ולאותו כיוון. שתיהן מנסות להכיל בתוכן כמות אדירה של אנרגיה ותנועה בארכיטקטורה, וחוקיות כל כך מביכה, שמי שהגה אותה היה צריך להשלח למאסר עולם.

בשפה פשוטה - שתיהן הן הדוגמא הכי קרובה להמחשת הביטוי השכיח "מה זה הדבר הזה?". משל היתה התחנה המרכזית החדשה אי בודד שנותק מכל תקשורת עם העולם החיצון ובתוכו הספיקה להתהוות טקסיות, תרבות ייחודית שהופרתה מהסביבה והתנאים שהצמיחו אותה.

מעל לשמי האי הזה, חג לו מטוס ושמו במת מיצג. הוא ללא ספק מנותק מהאי שמתחתיו, אך בו בזמן, הוא דומה לו כמו שתי טיפות מים, או אולי כמו ג'קיל ומיסטר הייד. המטוס בעצם מחפש מקום לנחות בו, כל הזמן. כמו כוכב לכת נוסף, הוא חג לו בשמיים האפורים בבדידות אינסופית, כשבני לוויתו היחידים הם ציפורים אקראיות שחולפות על פניו לעיתים רחוקות, ושלעיתים אף מבשרות את הופעתו של המטוס המוזר ביבשות רחוקות.

באמת היה מטוס בבמת מיצג במסגרת תוכנית חמישי-מוצ"ש האחרון. לא סתם מטוס, אלא כזה שמשמש כמסגרת מטאפורית למקום של אין-מקום - "לימבו", וכהגדרתה של דברת מרון: “אתה לא כבר לא שם (נקודת היציאה), אבל עדיין לא שם (נקודת היעד)". משפט מפתח בכלל בהבנת היחס בין הצופה התוהה במיצג והנוסע המבולבל בתחנה, לסביבה ולאמצעים, שלא מאפשרים לו להתמצא במרחב, להיות שם, למרות התיחום שלהם בזמן וחלל מוגדרים, פחות או יותר.

בהתחלה, בפתח הכניסה לאולם של במת מיצג, עמד בחור צעיר פעלתן בשם נועם ברוך, שביצע בדיקה בטחונית בנכנסים בעזרת מכשיר עגול, שעיר וצבעוני שעשה צפצופים מצחיקים שהזכירו קרטונז. ברגע שכביכול התגלה דבר מה חשוד בגופו של הנכנס, זה היה בעיקר משעשע, בגלל ההשתמעות האירונית של הסיטואציה הפוליטית, ומבוכת הקהל מלקיחת חלק במיצג. אחרי זה הופיע המטוס.

לצד הקרנת וידאו של מטוס נוסעים, דברת מירון, אמנית המיצג שחיה על הקו ברלין-תל אביב, יצאה מתוך מזוודה ענקית שעמדה במרכז הבמה. אט אט, היא ביצבצה מהמזוודה כאילו היתה חומר סמיך שמתפזר וגולש לכל הכיוונים. אפשר לומר בעצם שהיא רקדה. תנועותיו של רקדן הפלמנקו שרקד מצוין מאוחר יותר, לא הותירו ספקות - הוא פיזז בווידאו שצולם במסדרונו של מטוס נוסעים, ואף הופיע בחלל עצמו, בשר ודם. דברת מירון ועדי פורת פצחו בקטע משותף של תנועה ומוסיקה. הבודק הבטחוני המשעשע חזר לבמה כדי לשבת ולקרוא עיתון בזמן שבוידאו לצידו מוקרנים קטעי הסברה בטיחותיים במטוס. היה לכל זה המשך, והמשך שהיה בהחלט מעניין. השימוש בווידאו, ריקוד, תנועה ומוסיקה שפשוט כבשה את הבמה, היה מספק, והחוויה הייתה שלמה. רוצה לומר, טוב היה ללכת לאיבוד עם המיצג והמשתתפים בו, ולא עם עצמנו.

משתתפים יוצרים: עדי פורת, נועם ברוך, שירן שבתאי (וידאו), ערן פרנקו (חבר האנסמבל הפלמנקו הישראלי).