גבר הולך לאיבוד

בעידן המטרוסקסואליות של ימינו, כשמסתבר שגם לגברים יש שעון ביולוגי, קוסמטיקאית צמודה, מאמן כושר פרטי וסט חולצות ורודות בארון - הדיון על מיהו גבר, מהי זהותו ומה בעצם נשאר בו מהגבר הישן הקשוח והכוחני - פולש למוזיקה, לעיתונות, לאמנויות הבמה וגם למוזיאונים ולחללי תצוגה אחרים.

במוזיאון חיפה לאמנות מוצגת בימים אלו "הומו סאקר", תערוכת היחיד של האמן ענן צוקרמן, שנפתחה במקביל לתערוכה "בשם העושר" במוזיאון פ"ת, בה היה צוקרמן אחד המציגים המרכזיים. התערוכה מורכבת מחמש עבודות צילום דרמטיות וגדולות מימדים, העוסקות כולן בתסמינים של התרבות העכשווית ובזהות הגברית הנשזרת בהם. כל אחת מהתמונות גדולות המימדים, מתארת סיטואציה מבוימת ועמוסת פרטים, שסביבה אפשר לרקום סיפור שלם שגיבורו הוא תמיד הגבר או שדה הכוח שהוא מייצר בתרבות.

באחת העבודות המוצגות בשם "פנצ'ריה", מקום רווי טסטוסטרון לכל הדעות, מוצג גברבר צעיר ומסוקס, כנראה לאחר קטטה, כשכתמי דם ושריטות על פניו וידיו. ספק מתחבא, ספק נח בין זרועותיה ורגליה של חברתו, בעלת גרביוני רשת וחצאית קצרה. הוא מעשן סיגריה במין קוליות ג'יימס דינית ישנה. מעליהם, על הקיר, רוסס גראפיטי של לב וחץ בתוכו. כל האלמנטים הללו מציגים את הזוג במלוא הפוזה והגיחוך, והם אינם מקריים. התמונה לקוחה מתוך סדרת עבודות בשם "קיטש היסטרי", בה בדק צוקרמן אלמנטים סטריאוטיפים וקלישאות יומיומיות בחיינו, כשלמעשה אין בהן טיפת אותנטיות ואמת.

בעבודה אחרת, "חדר כושר", מציג צוקרמן את "הגבר החדש" במלוא מערומיו, תרתי משמע: גיבור הסיפור הפעם הוא גבר מסוקס ושרירי העומד עירום ועריה מול מראה בחדר כושר, ומביט בפליאה ובתאווה בגופו המשוח בשמן וחף מכל שערה. את הפסבדו-אידיליה הזו, שוברת דמות של גבר אחר, שנראה כהומלס עטוף בניילונים המביט מבחוץ על השרירן המאוהב בדמות הנשקפת אליו מין המראה הגדולה. מבטו של ההומלס, של "האחר", כמובן אינו קיים כלל בעולמו של השרירן, ולכן גם לא מפריע לו במעשיו. התמונה עוסקת בהילכדותו של דור שלם בדימויים ונרקסיזם המתעלמים מהעולם האמיתי שמסביב. העבודה מוצגת בימים אלו גם בתערוכה "גבר גבר" בגלריה שלוש.

על קיר היציאה מוצגת "המורחקים", עבודה בה נראים שני גברים שמנים, מוזנחים ומלוכלכים בגופיה ותחתונים לבנים מלאי כתמים. הם שוכבים במין מיטת קומותיים מבטון, שצפה בחלל השחור ומזכירה מיטות בית כלא. העבודה מעלה שאלות קשות על יחסה של תרבות הצריכה אל הלא נכון גנטית וחברתית בתוכה, עד כדי הוצאתו המוחלטת אל מחוץ לכתליה.

התחושה המתקבלת מהתבוננות בעבודות של צוקרמן היא חוסר נוחות. יש בהן התרסה, ניכור, בוטות מינית, יצריות אפילה ודרמטיות חזקה, העברת ביקורת על החברה הצורכת דימויים שטחיים וחיה על פיהם. "הומו סאקר", שמה של התערוכה, הוא ביטוי של הפילוסוף הגרמני בוריס גרויס, הבא לתאר את האאוטסיידר, את האזרח הנדפק שנמצא מחוץ לחוק ולחברה.והגדרה זו מהדהדת בעבודותיו של צוקרמן שמציגות גבריות חלולה התלויה בסמלים חסרי משמעות ובתלישת שיער מהגוף. אך הוא בעיקר טוען שהגברים בעבודותיו מייצגים את אובדן הזהות בחברה.

גם אם גברים רבים לא יסכימו לנאמר בתערוכה זו, סביר להניח ששווי נפש לנוכח הצילומים הגדולים והבוטים, הם לא ישארו.

"הומו סאקר"- מוזיאון חיפה לאמנות
נעילה: 29/10/06
אוצרת: יהודית מצקל