ארצי ארטי

כמידי חג סוכות, גם השנה נפתח במתחם תחנת הכוח רידינג א' ההפנינג הגדול "אמנות הארץ", החמישי במספר. יריד האמנות הגדול במדינה, מציג לקהל הרחב את עבודותיהם של כ- 100 אמנים ישראלים מכל הארץ, גלריות, מוזיאונים ובתי ספר במרחבי תצוגה שונים. חלקו הראשון של המתחם ממוקם ברחבה שמחוץ לבניין תחנת הכוח הישנה, וכולל הפעלות לילדים, מוזיקה, מתחם אמנים מסחרי ודוכני אמנים בתחומי הציור, הפיסול, העיצוב, הוידאו, הצילום והגרפיקה, ומיצגים שונים.

במרכז הפסטיבל מתקיימת התערוכה "הווה עכשיו" המוצגת במבנה תחנת הכוח רידינג א'. הבניין המרשים ורחב היריעה, מפניני האדריכלות המודרנית של שנות ה-30, הפך עם שיפוצו להיות מחללי התצוגה היפים והמרשימים ביותר בעיר.

נדמה כי השנה תפסו עבודות הווידאו ארט מקום רב ונכבד בתערוכה. בכניסה מוצגת מהדורת חדשות של ערוץ 2 עם גדי ויונית, שמלבד הבעות פנים, מצמוצי עיניים, הנהונים ומבטים חודרים הם אינם אומרים דבר. הווידאו, הכולל פתיח מלא של החדשות, נותן למתבונן תחושה כי שפת הגוף החדשותית של שני המגישים מכוונת אליו, והם הופכים להיות מעין "big brothers" הבוחנים כל צעד מלמעלה.

עבודת וידאו מרהיבה היא זו של האמנית נירה פרג, בשם "קניקול": על שלושה מסכי ענק המחוברים יחדיו, מוצגת בהילוך איטי סצנה שהתרחשה בפריז, בשיאו של גל החום הקטלני בשנת 2003, שזכה לכינוי "קניקול". רשויות העיר הקימו מעין אתר טפטפות המתיזות מים להתרעננות בו עוברים מוכי החום הפריזאים. הסצנה כולה עטופה במסך ערפילי שיצרו החום והמים, ומוקרנת על פלטות זכוכית. אסתטיקה ייחודית נוצרת על ידי הקרנת טיפות מים על מסך אדום, והקרנת דימויים של עוברי אורח המצננים את גופם על גבי שני מסכים כחולים, כשהמראה המרהיב המשלב תחושת מחנק מהחום ועונג מהמים הנוגעים בגוף, מזמין את הצופה להיטמע במתרחש.

הצלם דוד עדיקא מציג שני תצלומי צבע, משוכפלים במאות עותקים ומונחים בשתי ערימות על הרצפה, ומזמינים את הציבור הרחב לקחת מהם. בשני התצלומים מוצגת תמונת נוף מפוברקת, כשבאחד מהם מופיעה דמות גבר מלאכותית. המעניין בעבודה זו, הוא הניסוי הגלום באופן הצגתה- איזה משני התצלומים יהיה מבוקש יותר על ידי המבקרים ולמה.

וידאו ארט מעניין נוסף בשם "בד, בוי" של תום פניני, מתאר מה שניתן לקרוא כחלום בלהות: נער צעיר הישן על צידו של מזרון השעון על קיר חדר נטוש ומעליו ירח. המזרון הולך ושוקע לתוך הרצפה המוצפת מים, כשהירח העולה במקביל, מאיר את החדר הריק. העבודה מציגה את האופן בו אנו מתמסרים לעולם החלומות והבלהות שבלב תת המודע שלנו, בצורה מחזורית של גאות ושפל.

במרכז חלל התצוגה של תחנת הכוח, עומד המתקן המעבדתי של האמנית מיכל היימן, במסגרת עבודת הווידאו "מבחן מיכל היימן מס. 3 - מה את חושבת?". המתקן מורכב משלוש מיטות קומתיים לבנות, היוצרות קונוטציה ניסויית, כשלכל אחת מחובר מסך הניתן לצפות בו בשכיבה על המיטה. המיתקן הופעל למשך 13 מפגשים בפסטיבל לתיאטרון ישראלי אחר בעכו לפני שנתיים, כשלתוכו הוזמנו שישה מתנדבים שצפו בסרט קצר יחד עם קהל הצופים.

עם סיום ההקרנה נפתח דיון על הסרטים, כשהם מתבקשים על ידי האמנית להגיע להסכמה. במסגרת "אמנות הארץ 5" מוצבת המעבדה על כל אביזריה, ללא מתנדבים הלוקחים חלק בניסוי, כשבסרטים המוקרנים על המסכים מושתלים משפטים כמו "מה ראית?" המעודדים את הקהל לתת לסרט בו צפו פרשנות משלו, ובכך ל"הפעיל" את המעבדה לבדם.

אין ספק שעבודות אלו ועוד רבות אחרות, הופכות את "אמנות הארץ 5" להפנינג ייחודי וחיוני של צבע, תרבות, מוזיקה ואווירה, הנותן הזדמנות לקהל הרחב, שאינו מגיע דרך קבע לגלריות ומוזיאונים לחוות, לטעום וליהנות מהאמנות הישראלית המגוונת על כל תחומיה.