כמוס לפרה ולסוס

בכתבה שפורסמה ב-6 באוקטובר במוסף "גלריה" של עיתון "הארץ", בנושא עבודת הרסטורציה והשפעתה על גורלן של יצירות אמנות חשובות כמו ה"מונה ליזה", סיפרה שלומית שטיינברג, אוצרת לאמנות אירופה במוזיאון ישראל, כיצד גילוי שמו של צייר בעזרת הטכנולוגיה המתקדמת יכול להשפיע על יוקרתה של יצירה: "במשך שנים הייתה לנו תמונת נוף ענקית ששכבה במחסן. לא מזמן גיורא אלון התחיל לנקות אותה וגילה עליה חתימה של יאן בוט, אחד מציירי הנוף החשובים ביותר של הולנד, מובן שהמידע העלה במידה ניכרת את חשיבותה של היצירה".

כולנו חיים את המציאות בה מוצרי צריכה מקבלים את משמעותם על פי השם או המותג החתום עליהם, לעיתים ללא קשר לערכם או לתרומתם האמיתית. הדבר נכון אחת כמה וכמה כשמדובר ביצירות אמנות כלשהן. פעמים רבות נקבע גורל היצירה על פי שם היוצר שלה יותר מאשר על פי ערכה האמנותי האמיתי - לטוב ולרע. את הדבר הזה מבקשת "תערוכת האמנות הסודית", המוצגת בבית מאני בתל אביב לנטרל, בתקווה שבאי התערוכה ירכשו יצירות אמנות על פי טעמם האישי בלבד וללא שיקולי מחיר או מוניטין.

הקונספט המעט יומרני מאחורי התערוכה, הראשונה מסוגה שנערכת בישראל וביוזמת בנק לאומי, הוא פשוט: לצד שמות ידועים בעולם האמנות הישראלי מציגים אמנים צעירים את עבודותיהם כשאף אחת מהעבודות המוצגות אינה חתומה, אלא על צידה האחורי של היצירה. הקונספט הלקוח מה- Royal Academy of London מיועד להעניק הזדמנות שווה ליוצרים צעירים ועלומי שם בתחילת דרכם. בין האמנים המוכרים שהעמידו את יצירותיהם לצד אמנים צעירים נמצאים מנשה קדישמן ובנו בן קדישמן, עליזה אולמרט, בוקי שוורץ, דודו גרשטיין, אורי ליפשיץ, דורית פלדמן, יהושע גריפית, רות שלוס, פריד אבו שקרה, ג'מל חסן, יגאל עוזרי, גדעון גכטמן, יאן ראוכוורגר ואחרים.

היצירות כולן נמכרות בשתי רמות מחיר התחלתיות של 1000 ו- 2000 דולר בלבד, כך שצרכני אמנות יכולים לרכוש יצירה של אמן מפורסם במחיר מציאה או לרכוש יצירה של אמן בתחילת דרכו אשר ייהנה ישירות מההכנסות של המכירה. בנוסף, וחשוב מכך, מציגים את יצירותיהם גם אמנים אוטיסטים הגרים ויוצרים בבתים לחיים של אלו"ט - האגודה הלאומית לילדים אוטיסטים בישראל, שחלקם אף חברים באגודת הציירים בישראל. התערוכה מאפשרת הצצה לעולמם היצירתי שבדרך כלל אינו זוכה לחשיפה לציבור הרחב.

ערב הפתיחה המיוחצן היטב שכלל נאומים לרוב, חשף גם את הבעייתיות של הקונספט: צרכני אמנות מנוסים ומבקרים קבועים בגלריות השונות ובתערוכות בתי הספר לאמנות ידעו לזהות מיד חלק מהיצירות ולשייך אותן ליוצר זה או אחר גם מבלי ששמו יהיה חתום עליה. מה גם שישנו פער מורגש מאוד ברמה של חלק מהעבודות המוצגות, מה שלא משאיר מקום לספק, במיוחד לאור העובדה שלא מדובר בהכרח בעבודות חדשות וחלקן כבר הוצגו לאורך השנים במקומות שונים בארץ. כך ידעו חלק מהמבקרים והקונים הפוטנציאליים לזהות, למשל, את עבודתה של עליזה אולמרט ושל אמנים אחרים. במצב כזה סביר להניח שמעט אמנים צעירים אכן יזכו להזדמנות השווה אותה מתיימרת התערוכה לתת להם.

אמנות סודית, אם כן? לא ממש...