וידאו חַרְט

במסגרת אירועי "אוהבים אמנות" שערכה עיריית תל אביב ב- 26 באוקטובר לציון פתיחת עונת התערוכות בגלריות ובמוזיאונים, הציגו סטודנטים לאמנות מבתי הספר השונים עבודות וידאו ארט לאורך שדרות רוטשילד. ביניהם הציגו גם הדס רשף, ארתור יעקובוב ומיכל יפה מהמדרשה לאמנות בבית ברל.

השלושה, תלמידי השנה הרביעית, הציגו וידאו ארט ובו דמות גברית המלפפת תפילין סביב עצמה ומוסיפה מקל אזניים כך שמתקבלת צורה המזכירה טנק. בחלקו השני של הווידאו, ה"טנק" מסתובב לו במפגן ראווה על מצע דיקט, לצלילי המארש הצה"לי המפורסם.

בעיריית תל אביב אמנם פתוחים לרעיונות חדשים, אבל מסתבר שלא עד כדי כך. בערב של אותו היום, התבשרו הסטודנטים כי על מנת שלא לפגוע ברגשות הציבור, הוחלט שלא להציג את העבודה בחוצות העיר, מה שדרבן את החבורה האנרכיסטית והנחושה להציג את העבודה בשדרות רוטשילד למרות זאת. אם כבר חתרנות, אז עד הסוף : "שמנו גנרטור, מסך ו'ברקו' והצבנו את העבודה בשדרה", מספרת הדס רשף, 24. "עיריית ת"א קראה לאירוע 'אוהבים אמנות', אבל כנראה שמדובר באמנות שבאה להנעים את העין ולא לשאול שאלות או לעורר דיונים על היבטים חברתיים כלשהם, ומבחינתנו הצנזורה באה רק להוכיח את הנחיצות של העבודה".

הדס וחבריה לא הסתפקו בזאת וחילקו פליירים לעוברים ושבים בזו הלשון: "עיריית תל אביב צינזרה עבודה זו בשל היותה 'לא מתאימה לרגשות כלל הציבור'. האם מטרת ערב 'אוהבים אמנות' היא פלקטית – להפגין פעילות תרבותית בתל אביב - או האם זה ערב תרבותי אמיתי?" אכן, מחשבה נכונה - אם כבר נוצר באזז ועניין, למה שלא לתפוס על זה טרמפ?

"העבודה באה למחות על הכפייה הדתית בארץ ועל הקשר שבין דת ומלחמה וגם על הדרך בה מחנכים אותנו בכל הקשור לא"י ולהיסטוריה", אומרת הדס, "לא מבקשים שנעלה שאלות ונפתח חשיבה פילוסופית אלא שנשנן עובדות ונקבל אותן כמובן מאליו". עוד הדס טוענת שהעבודה באה למחות על הכפייה והאטימות הדתית בארץ: "חלק מהעניין של השימוש בתפילין בא מהמקום שאני, כאישה, לא יכולה להניח תפילין בעצמי. אבל מדובר במחאה נגד הכפייה הדתית בכלל, לא רק כלפי נשים, וגם לכל מה שקשור לנישואין דרך הרבנות ודברים אחרים. אין לנו כוונה לבזות אף אחד או לעשות פרובוקציה, אבל אנחנו יהודים שאוהבים את הארץ הזאת וקשה לנו להתחבר ללאומנות והכפייה שבה. אי אפשר להתעלם מהקשר של הדת לכל זה. העבודה הוצגה בשד' רוטשילד ולא בבני ברק, במקום שבו יש פתיחות ונפתחו דיונים סביב העבודה והצינזור שלה."

הדס קצת מתרככת במהלך השיחה ומודה כי היו אנשים שלא הסכימו לנאמר בעבודה ושחשבו שכן היה צריך לצנזר אותה, ואולי, בכל זאת ,יש משהו קצת פוגעני בלקיחת אלמנט הקדוש לאנשים מסוימים ולעשות ממנו מופע גרוטסקי.

לשאלה למה לדעתה בחרה העירייה שלא לאפשר את הקרנת הוידאו במסגרת "אוהבים אמנות" (ואגב, יש הבדל גדול בין זה לבין צנזורה, המונח בו בחרו הסטודנטים הצעירים להתהדר), עונה הדס כי העירייה היא גוף פוליטי, וממניעים כאלו, בוחרת שלא להסתבך. באותה נשימה מפנה הדס אצבע מאשימה כלפי העירייה שלא אוסרת פרסומות ומסרים קפיטליסטיים אחרים שמטרתם לפגוע בה ובדימוי העצמי שלה:"את יכולה להגיד שיש מי שייפגע ממה שעשינו עם התפילין, אבל אני יכולה להגיד לך שזה מאוד פוגע בי כשמוכרים לי בכל מקום דימוי עצמי לא מציאותי, שאי אפשר להגיע אליו, והעירייה לא עושה עם זה כלום. את זה היא לא מצנזרת. תל אביב זאת העיר הכי מופצצת בפרסומות שמנסות להנמיך את הדימוי שלי בעיני עצמי ושל האוכלוסייה בכלל".

הקשר בין הפרסומות בעיר לעיריית תל אביב ולסתימת הפיות כביכול של הדס וחבורתה, הוא כמובן תמוה, שלא לומר קצת נאיבי ולא ברור, אך כשהדס נשאלת על הריח הפוליטי הרע הנודף מהעבודה הזו, היא מצטדקת: "הביקורת שאני מפנה, היא כלפי החברה כולה ואנחנו בתוך זה, גם כלפי הימניים הדתיים וגם כלפי השמאל. לא כיוונו את הביקורת כלפי הימין בלבד, ולתת לזה כותרת של ימין או שמאל, נותן לזה מקום צר במקום שהדיון יורחב. זה המקום של אמנות טובה".

אז אם כבר באמנות טובה עסקינן, יש לציין כי ריח הפרובוקציה (השמאלנית) העולה מהעבודה הזו הוא גדול, בייחוד לאור "עבודת הפליירים" שנעשתה מסביב לו. אין שום דבר שמעורר שאלות או דיון בגבר חילוני שלוקח תפילין, תוקע להם מקל אזניים (כסמל לניקוי עצמי שלנו ושל החברה, למי שלא הבין עד עכשיו) והופך אותם לטנק המרצד לצלילי המארש הצבאי. מה שהרבה אנרכיסטים צעירים לא יודעים הוא, שכדי לעורר דיון אמיתי יש לכבד את הצד עמו אתה מתיישב לשולחן הדיונים, ולא לבזות אותו. נראה כי החבורה הצעירה עלתה על איזשהו גימיק קטן, שמתלבש טוב עם הדעות הבכל מקרה ליברליות שלה, וסביבו נתפרה אידיאולוגיה שלמה ועוד כמה חלקים חסרים כמו צנזורה של העירייה.

הדס וחבריה יכלו להציג את עבודתם בכל יום ובכל מקום אחר בעיר. יש לציין כי העבודה הוצגה במסגרת "אוהבים אמנות" ללא כל הפרעה מצד העירייה, עד השעות המאוחרות של הלילה. שורה תחתונה - לעורר פרובוקציה ולשחוט פרות (גם אם קצת משוגעות) זה לא מספיק. צריכה להיות אמירה וכוונה רצינית ומנומקת מאחורי זה, מה שלא קורה כאן.

תגובת העירייה:
"עבודות המוצגות במרחב הציבורי חייבות להתחשב במכלול האנשים הנחשפים אליהן שלא מרצונם החופשי, להבדיל מיצירות המוצגות בחללים סגורים בהם קיים עיקרון הבחירה החופשית של כל אדם להיחשף לאשר חפץ ליבו. העבודה המדוברת נפסלה מאחר שהציגה חומרים שהיה בהם סיכוי לפגיעה ברגשותיהם של חלק מהקהל הרחב."