רוול – מעוז הבורגנות התל-אביבית

"מוֹשָבָן שֶל פּוֹלָנִיּוֹת עִם קַסְדּוֹת בְּלוֹנְדִינִיּוֹת"

קפה רוול נפתח ברחוב דיזנגוף 111 בשנת 1948 על-ידי שני קונדיטורים, גוסטב רוזנברג וקרל ולר. חיבור שתי ההברות הראשונות של שמותיהם הֵניב את השם רוול. אולם הבעלות עברה עד מהרה לידי האחים מקי, שלמה ואלזה קצנגולד. בראשיתו, ישבו באי בית הקפה באולם הפנימי ובחזית, על המדרכה. ב- 1955 נוספו שלושה שותפים חדשים – שמואל רוזנברג, ארוין וייס ויעקב קליינר, ונרכש המגרש הסמוך בדיזנגוף 113, שבשטחו הותקנה גינה גדולה, שהייתה לחלק בלתי נפרד מבית הקפה והכילה כ-900 מקומות ישיבה (בנוסף על 600 המקומות הקיימים). ירידת קרנו של רחוב דיזנגוף במחצית השנייה של שנות השבעים הביא לסגירת רוול באוגוסט 1980.

עיצוב בית הקפה היה אופייני לשנות החמישים: ריהוט פונקציונלי לבית קפה המשרת אוכלוסייה רחבה בעיר גדולה – כיסאות עץ אחידים בעלי מושב ומשענת עשויים פלסטיק שצבעו עז ושולחנות מרובעים בעלי משטח פורמאיקה (נוחים לניקוי) ורגליים מסוגננות. החללים השונים הופרדו זה מזה בווילונות, ואחד מהם שימש אספרסו-בר לשתייה מהירה בעמידה, ובהמשכו הוקצה שטח למכירת עוגות תוצרת המקום.

בגינה הגדולה הוצב ריהוט מתקפל, שהיה מקובל בארץ בשנות השישים: כיסאות שמסגרתם עשויה אלומיניום והמושבים – מקלעת ניילון צבעוני, שולחנות אלומיניום בעלי משטח פורמאיקה בהירה. מראשית שנות השבעים הוכנסו לשימוש כיסאות ושולחנות מתקפלים קלים עשויים מתכת ופורמאיקה במגוון צבעים עזים. הסמליל, שכלל את שם המקום בעברית ובאנגלית ואיור של עוגת טורט, הופיע במודעות הפרסומת ובשלטים ועל כל אביזרי בית הקפה.

רוול המה אדם בכל שעות היום עד אחרי חצות. תושבי העיר הבורגנים – ותיקים יוצאי מרכז אירופה ופולין וצאצאיהם ילידי הארץ, שנהגו לצאת לבלות, מצאו ברוול מקום נעים ומהנה שבו אפשר לשבת בניחותא ולצפות בסְצינָה עירונית רוחשת חיים ומרתקת: "רוול – מקדש הרכילות התל-אביבית. הרוב נשים... כאן נערך המִסְקָר המתמיד של העוברות והשבים, מרוכזים דו"חות של רכילות מעודכנת. זה המקום שבו הנשים שאין להן מה לעשות עושות זאת בנוחיות. על כוס תה ועוגה.

בשעות אחר-הצהריים המה רוול ערב רב של עסקנים מפלגתיים, חברי-כנסת, אנשי עסקים, צעירים ומבוגרים ואף קציני צבא, חיילים וחיילות ששירתו בקריה. בשעות הערב והלילה גדשו את המקום בלייני התיאטראות ובתי הקולנוע.

משנות החמישים יצאו לרוול מוניטין בשל הצעירות היפות שהסתופפו בו או חלפו על פניו, הצועדות בסך בין הפינה של פרישמן לגורדון. העולם הזה, שהרבה לסַקֵר את תופעה החתיכות ברוול, יצר מטבעות לשון כמו "מצעד החתיכות", "לשטוף את העיניים", "יפים ויפות", "בורסת המסיבות" ו"שישי אחר-הצהריים". ואכן, ימי שישי בצהריים ברוול משכו צעירים בדרכם לים, חיילים לפני חופשת סוף השבוע או "גברברים" (חידוש לשוני נוסף של העולם הזה) שבאו להתעדכן בדבר המסיבות המתוכננות בעיר. רוול היה המקום בה"א הידיעה לִרְאוֹת, לְהַרְאוֹת ולְהֵירָאוֹת: "פעם, לפני שנים לא הרבה, ידעה כל חיה חברתית מאזור תל-אביב והמרכז, שאם רוצים לעשות הֲרָצָה לשמלה מפגיזה חדשה או לזוג עגילים מפציצי קארטים, או אף חדש, או מאהב חדש, המקום לעשות את זה הוא קפה רוול בדיזנגוף ביום שישי בצהריים.

התפריט המוצע ברוול היה אירופי באופיו וניכר במִגוון רחב ובאיכות גבוהה. הוא כלל מבחר נכבד של משקאות – חמים וקרים, עוגות וגלידות ומשנות השבעים גם ארוחות קלות – סנדוויצ'ים, מרקים וסלטים. במיוחד הצטיין המקום בהיצע מרשים של קפה לסוגיו לצד עוגות וגלידות:"קפה קפוא בנוסח וינה, עוגות קצפת וקסטה". עם לקוחותיה של הקונדיטוריה נמנו גם אנשי ציבור ידועים, ביניהם גולדה מאיר, פולה בן-גוריון, סוזי אבן, חיים וּורה ויצמן.

השירות היה מקצועי, מהיר ויעיל והתשלום נעשה עם קבלת ההזמנה, לרבות הענקת התשר. צוות המלצרים הוותיק והמנוסה מנה גברים ונשים, חלקם יוצאי גרמניה, שעבדו במקום במשך שנים ארוכות, גם מימיו הראשונים של רוול. הללו היו לבושים במדים שנשאו את שם המקום.

קפה רוול, שהולדתו בשנת 1948, משך אליו במשך 32 שנות קיומו תושבים ותיקים ועולים חדשים, צעירים ומבוגרים, חיילים וקצינים, פוליטיקאים ואזרחים מן השורה, נשים יפות וגברים שוחרי יופי, וכפי שנכתב עליו:"....רוול מעולם לא היה עוד בית קפה אחד בעיר הגדולה תל-אביב. הוא היה קצת יותר. אם בכל מטרופולין ישנו בית קפה אחד ההופך להיות סימן ההיכר האופייני של הכרך כמו קראנצלר בברלין, זאכר בווינה, קפה דה לה פה בפריז, או דוניי בויה-ונטו של רומא, לתל-אביב היה רוול" (ידיעות אחרונות, 1980