המונה אייזנשטיין

את תערוכת הצילומים "ישראלים - צילומים עבריים" של הצלם אילן סימן טוב מלווה קומוניקט המתאר את מה שמבקשת התערוכה לבדוק ואת השאלות שהיא כביכול מנסה להעלות לדיון:" בתערוכת צילומים חדשה מעמת הצלם אילן סימן טוב את גיבורי התרבות של ישראל של היום, עם רגעים שמסמלים את ראשיתה של התהוות התרבות הישראלית כגון העלייה, המעפילים, השואה, העוני והחלוציות. באמצעות התערוכה, מעמיד סימן טוב לדיון נוקב את השאלה מה קרה לתרבות הישראלית ולאן פניה מועדות?".

הטקסט הצדקני והמתיימר הזה, כמו בא להדגיש, כי פועלו של סימן טוב עצמו רק מנציח ומעצים את אותה תרבות קלוקלת שהוא מבקש לבדוק את מרכיביה ואת מעמדה. בגלרייה ביפו, לצלילי מוסיקה של שנות ה-60, ובינות לפריטי העיצוב והריהוט מאותה התקופה, הציג סימן טוב את צילומיו. ובצילומים - שלל סלבז שצולמו מחוץ להקשר שלהם והושתלו כביכול בתוך סצינות הקשורות לאירועים שונים מתוך ההסטוריה של העם היהודי ושל מדינת ישראל בכלל: רובי פורת שובל כזונה בבורדל בתל אביב; לירז צ'רכי כקבצנית ברחוב; שרון זליקובסקי כתלמידת תיכון בהריון מתקדם וכן הלאה.

ליד כל תמונה, מצוינת השנה שבה כביכול צולמה או שאת רוחה היא מבקשת לתאר. הצילומים כולם, שאין בהם דבר מלבד פרובוקציה וגימיק, לא היו מעניינים אף אחד, אלמלא אותם ידוענים המצולמים בהם, וכנראה שמטרתם היחידה הייתה פשוט להביא את הכתבים של גיא פינס למקום. צילומי ה"ספייה", בצבעים המקנים לתמונות מראה כמו ישן מלפני כמה עשורים, מזכירים יותר צילומי חתונות ומציגים דמויות חלולות בסיטואציות נדושות, שבכוח נכפה עליהן סיפור שאין ביכולתן לספר. אם צלם מחליט לצלם סלב כזה או אחר שמייצג עולם תוכן שלם, צריכה להיות לו סיבה מאוד מוצדקת ומנומקת לעשותו כן, ואצל סימן טוב זה לא קורה.

כל אותם ידוענים צולמו רק בשל היותם ידוענים, וזה, כמובן, רחוק מלהספיק. הפתיחה, שכמובן גררה אליה את שלל מושאי הצילום של סימן טוב, רק המחישה את סתמיותה של התערוכה ושל הצילומים הדי משמימים: מיכל ינאי כבובה, מורן אייזנשטיין כמיילדת, גילה אלמגור כמגדת עתידות וכן, גם עירום של דפנה רכטר, סופי צדקה ואחרים.

די מדהים כשתערוכה כזו, ריקה מתוכן כלשהו, מלווה בטקסט כמו:"האם דמויות נערצות כמו מיכל ינאי, גילה אלמגור וסופי צדקה יכולות למלא את מקומם של חיים נחמן ביאליק או ש"י עגנון? ואולי כלל לא צריך להשוות את הגיבורים של אז להיום...? " אם נעמוד ונבהה בתמונה של יובל כספין כמתאגרף או של שירי מיימון כמלצרית, לבטח נקבל את התשובה.