פרסונות נון גרטה

במתנ"ס נווה אליעזר, רחוק ממיקומן המסחרי והטרנדי של הגלריות בתל אביב, פועלת גלריה קו - 16 כחלל ציבורי ואיכותי המציג אמנות עכשווית מובילה שלא למטרות רווח. בימים אלו מוצגת בגלריה תערוכת היחיד של האמן ענן צוקרמן, "הפרויקט של אליעזר בלום".

להבדיל מהתערוכות האחרות בהן הציג בשנה החולפת (וייתכן שבתערוכות רבות מדי), כגון, "בשם העושר" במוזיאון פ"ת ותערוכת היחיד שלו במוזיאון חיפה, מציג הפעם צוקרמן 13 צילומים בפורמט קטן נתונים בתוך קופסאות עטופות בעור, אשר תאורה פנימית דולקת בכל אחת מהן, דולפת החוצה מצידן האחורי ויוצרת הילה על הקיר, שמבליטה את צבעי התצלום ואת מרכיביו הקטנים ביותר.

קוביות העור/אור המוארות, מסודרות כולן כמסלול התבוננות חידתי ואסוציאטיבי על קירות הגלריה, בגובה העיניים. במבט ראשוני קשה להבין על מה מדובר: בחלק מהצילומים מופיע צוקרמן עצמו, מחופש - פעם כגוויה תיאטרלית זרוקה בחצר אחורית ופעם כיצור חול הנושם דרך איבר משונה התקוע בפיו ומבטו דלוק מאימה. הצילומים הנוספים כוללים, בין השאר, חתול מת בשיחים שלצדו חוברת שעיניינה קולנוע (העיסוק בזמן שקפא מופיע ברבות מעבודותיו); נדנדה שבורה; ויטרינה עם תריסול מוגף שהאור מבחוץ מאיים למסמס; או תחתונים לבנים מהוהים וקרועים, המונחים על רדיאטור לבן (אשר לטענת היוצר, מסמנים תשמישי מוות והתכנסות סגפנית).

התחושה הראשונית המתעוררת מהתבוננות בצילומים בעלי הצבעוניות החדה והנראוּת הכמעט בוטה מדי, היא אי נעימות של הצפה, דרמה, טירוף, מלאכותיות ו-OVER ACTING. מעל כל זה צפה השאלה "מי זה אליעזר בלום?", ובמה בדיוק עוסק הפרויקט המטריד והאינטימי של ענן צוקרמן. את התשובה לשאלה הזו מספק שיטוט אטי בתערוכה והברושור בעל שני המאמרים שכתבו מעיין שלף, אוצרת התערוכה, ויאיר ברק, ראש החוג לצילום בבית הספר מנשר.

אליעזר בלום, ה"שם" המשמש ככיסוי וכדמות המוצגת בצילומים, הוא מעין אלטר אגו, פנטזיה חרדתית של האמן ענן צוקרמן, אך להבדיל ממנו עסוק בלום בעצמו, או כפי שמסביר הטקסט של מעיין שלף: "בזמן שענן צוקרמן הצלם עוסק בפרויקטים גרנדיוזים שהפקתם מסובכת והם עוסקים, כהגדרתו, בפתולוגיות של התרבות העכשווית, אליעזר בלום עוסק בפתולוגיה הפרטית שלו, בדיוקן העצמי".

התערוכה הרוויה ברבדים פסיכולוגיים, מתייחסת לדמות האמן כאל ריבוי של זהויות וכפילויות. בטקסט המקורי המלווה את הפרויקט, מופיעה דמות נוספת שגם היא פרסונה של האמן, בשם דמט' הנטינג, תיאוריטיקן צילום ששקוע כולו בשיח פוסט פוסט מודרניסטי מגוחך ומלופף סביב עצמו, אשר דרך חקירתו את הפרויקט של אליעזר בלום, מנסה לגבש תיאוריה בדבר מותו של הדיוקן העצמי כז'אנר אמנותי. בכתביו של הנטינג-צוקרמן, שחלקם משולבים בברושור, מצוטט כביכול צוקרמן עצמו בהקשר לעבודותיו של אליעזר בלום.

הפרויקט הוא בעצם מראית עין של הפוך על הפוך על הפוך, כמיטב המסורת הסקסית, בועטת, מסחרית של האמנות הצעירה, אבל לאחר התבוננות ממושכת בו, מתגלים רבדיו ועומקיו השונים, והדיאלוג הער שצוקרמן מנהל עם מסורת הצילום ושאלת הרלוונטיות שלו כמדיום אמנותי בעולם ממושטר מבט ומוצף בדימויים רהבתניים.

ענן צוקרמן מצטלם כאליעזר בלום בסדרת צילומים רציניים, מרתיעים מעט, שתחושת זרות, חוסר שייכות ואפילו מוות, זועקת מהם. הוא מציג פן נוסף ואינטימי ביצירתו הטרייה עדיין. התערוכה המורכבת, שהיא בעצם מכלול של סמנים ורמיזות, מצריכה הקשבה מלאה לדימויים המוצגים בה ולטקסט המלווה אותה, על מנת לחשוף את הרעיונות העומדים מאחוריה ואת הרצף האולי-ביוגרפי שמוצג בה.

גלריה קו 16, שדירות ששת הימים 6, שכונת נווה אליעזר
ימים א-ה בין השעות 18-20