יותר אנאלים מהמלכה

גילברט וג'ורג', צמד האמנים הבריטי מעורר המחלוקת, מקבל סופסוף חיבוק מהממסד ומציג בטייט מודרן: יותר בריטיים מהלונדון ברידג', יותר מוזרים ממשמר המלוכה, יותר אנאליים מהמלכה.

לא נמנה כאן את 257 הסיבות למה "לונדון - כן", "כל מקום אחר - אחר כך", מלבד סיבה אחת ויחידה: לאחר התעלמות הגובלת בנידוי לטענתם מצד ממסד האמנות הבריטי, גילברט & ג'ורג' הם האמנים החיים הראשונים שמקבלים קומה שלמה בטייט מודרן, שם מוצגת תערוכה רטרוספקטיבית המסכמת 40 שנות יצירה. אם תהיתם איפה תוכלו לראות גושי צואה בגודל ענק מרוחים על קירותיה של אחת מהגלריות הנחשבות בעולם, מהרו לגלריית טייט מודרן בלונדון: אסתטיקת המיקרו של מיצים אנושיים, מהסוג שלא מגיע לקירות המוזיאונים בדרך כלל.

אוננות או נמות

גילברט וג'ורג' הכירו ב-1967, בחוג לפיסול של האקדמיה הנחשבת סנט מרטין בלונדון. כפי שסיפרו בראיונות רבים, זו הייתה אהבה ממבט ראשון. זוגיותם היא מושא רכילות, אך לעולם לא יענו על שאלות הנוגעות לחייהם האישיים, ומעולם לא אישרו את עובדת היותם זוג.

מתחילת דרכם הם גרסו שעל האמן להקריב עצמו למען האמנות ואף להפוך לאמנות, ליצירה עצמה. על כן הם אימצו זהות של פסלים אנושיים, יצאו בהופעות של מיצגים חיים, ויתרו על שמות משפחותיהם והפכו ל"גילברט אנד ג'ורג'". עבודותיהם עצומות ההיקף מחולקות למשבצות גריד ומבוססות על צילומים צבועים בצבעים בוהקים, זוהרים ומנוגדים, שהפכו לסימן ההיכר שלהם, כמו גם חליפותיהם האפרוריות, המשוות להם מראה של צמד מצביעי המפלגה השמרנית. הכי "נורמליים", לכאורה: זוהי אירוניה מכוונת כשמדובר בהם, שכן שאין דבר רחוק יותר מהמציאות.

הם מופיעים בצורה זו או אחרת כמעט בכל יצירה - הצמד שהוא אחד, בהרמוניה מתמדת ובסימטריה מושלמת, עד שנדמה לעיתים כי מדובר במפלצת דו-ראשית, סימביוטית ולא אנושית. לעיתים הצופה מרגיש שהוא במשחק הילדות המוכר והאהוב "מצא את הברווז". יש שיקראו לזה אובססיה עצמית, מגלומניה או אוננות, אבל האין אלו ממילא רק שמות נרדפים לאמנות?
בסופו של יום, השניים מוכשרים, אמיצים ומקוריים מרוב האמנים המתיימרים להיות "פורצי דרך".

שוק ודה-שוק: צואה אין, בנות אאוט

גילברט & ג'ורג' חרטו על דגלם את המוטו "אמנות לכל", כמו גם את הרעיון שכל דבר בעולם יכול להיות נושא ליצירותיהם. נוכחותם התדירה של עצים, פרחים, בניינים, חרקים ושרירנים חתיכים יעידו על כך. נשים, אגב, לא תמצאו אצלם.

ראשית שנות השבעים: גילברט & ג'ורג' קונים בניין ויקטוריאני ישן במזרח לונדון, משפצים אותו לסטודיו ובית מגורים. באותה תקופה, רוב החומר לעבודותיהם מצולם בבית ובשכונה, ויצירותיהם עוסקות בבידוד, דיכאון, אפרוריות, הרבה אלכוהול ופינות מאובקות.

סוף שנות השמונים, תחילת התשעים: העולם חרב - הם רואים את חבריהם גוססים ומתים ממגפת האיידס. ההלם מוליד תגובה מורבידית, שמתבטאת בעיסוק אובססיבי בנוזלי גוף ופסולת גוף: צילומים מפורטים של שתן, דם, זיעה, רוק וזרע; צביעה בצבעים עליזים של גושי צואה והגדלתם למימדי ענק; וחשיפה עצמית של גילברט & ג’ורג’, שמופיעים לראשונה בעירום מלא, ובתנוחות משפילות. כאילו זה לא מספיק, הם מוסיפים צבעים עזים ומתנגשים, קומפוזיציות מהממות, עמוסות לעיתים עד צריבה ברשתית במקרה הטוב, או עילפון, במקרה של בריטים שמרנים במיוחד.

באחת העבודות הם ממוקמים על ברכיו של חבר שנפטר מאיידס ומסתכלים על חלל ערפילי כאוטי. התחושה שמתקבלת בתמונות אלו היא של זעקה, אימה וחוסר אונים כנגד הטבע, העולם, החברה. אפשר להבין, אם נזכרים כיצד רוב העולם צפה - חלקו באדישות וחלקו בסיפוק - בפלחים נרחבים של הקהילה ההומוסקסואלית נכחדים מהמחלה, שנחשבה אז ל"מחלת ההומואים".

תקופה זו הקנתה להם פרסום רב, ומסמלת בעיני רבים את ההתבגרות האומנותית שלהם והאמירה החדה ביותר ביצירתם, אך גם גרמה לרבים להפנות אליהם את הגב. הם מצליחים להימלט מהפתטי בשילוב הרבה חוש הומור. הצופים עומדים נדהמים, נפעמים ומצחקקים אל מול היצירות כשגילברט & ג’ורג’ מלעיגים את עצמם, את גבריותם, מיניותם, אל מול הדת, נוזלי הגוף והמוות.
עיסוק באלמנטים דתיים נוצריים, בעיקר ישו והצלב, נתפס בעיניהם כ"מרגיע". הם מסבירים שגוש צואה עשוי להכניס את הקהל לשוק, ואילו צלב יאזן ויגרום לדה-שוק. רעיון זה משעשע כשרואים כיצד הם "מטפלים" בישו ובצלב, והמבין יבין.

מכתב אהבה ויזואלי מלונדון

המעבר מחדר לחדר בתערוכה הבנויה על רצף כרונולוגי, משולה לרגעים לצפייה באלבום תמונות משפחתי של גילברט & ג’ורג’. כך אנו מגיעים לחדרים האחרונים בתערוכה, שם מוצגות עבודות משנות ה-2000. מימדי התמונות בחדר זה גדלים וגם הטכניקה שלהם משתכללת בהכנסת עיבוד ממוחשב המביא לתוצאות מרהיבות.

בתקופה זו עובר הצמד לעסוק נושאים חברתיים, פוליטיים משהו. סדרת תמונות טרחנית כתגובה לפיצוצי הטרור בלונדון, יצירה משעשעת שכולה התבוננות באסתטיקה של טקסטים משפות שונות, עשויה ממודעות היכרות הומוסקסואליות. פוקדי חדרי הכושר על בסיס קבוע מוזמנים לקחת טלפונים: המודעות אמיתיות לגמרי, גם אם הן בנות כמה שנים.

למרות שהם מוכרים יותר בזכות הצד הפרובוקטיבי שלהם, לגילברט & ג’ורג’ יש צד רומנטי בולט, שמתבטא בתמונות מרגשות שנושאיהם הוא אהבה, זוגיות ויופי. בראיון וידאו טוען ג'ורג' שמבחינתם, כל יצירה היא "מכתב אהבה ויזואלי אל הצופה". ואכן, הצופים בתערוכה זוכים לחוויה עוצמתית ומרגשת.

גילברט & ג’ורג’ אולי הזדקנו אך עדיין פוריים, יצירתיים וממשיכים לחדש. לעומת זאת, החליפות השמרניות שהייתה בהן איזו אמירה אופנתית מסוימת בצעירותם, משווה להם בזקנתם מראה של צמד דודים סוטים ומוזרים. כשמציגים אותך בטייט, גם זה בסדר.

מקום: טייט מודרן.
איך מגיעים: הכי נוח ברכבת התחתית. עלו בתחנת St. Paul על ה-Central Line, וחצו את הגשר היפהפה שמעל התמזה.
מחיר: 10 ליש"ט למבוגר, 8 ליש"ט לילד. מבצע למשפחה: 28 ליש"ט. מומלץ להזמין כרטיסים דרך האתר.
שעות פתיחה: א'-ה' 10:00-18:00. ו'-שבת 10:00-22:00