אמנות 2:0

חללי התצוגה בגלריות ובמוזיאונים הולכים ונעשים משופעים יותר ויותר בעבודות וידאו אשר הפכו להיות חלק משמעותי מהאמנות העכשווית. רבות התערוכות אשר המיצג המרכזי בהן הוא הוידאו ארט, כשאלמנטים ממנו, לעיתים בצורת רישומים או ציורים, מוצגים לצדו. בתערוכת היחיד שלה בגלריה דביר, מביאה מירי סגל חומר חדש לתוך עולם האמנות: היקום התלת מימדי של הסקנד לייף (Second Life).

עיקר התערוכה סובב סביב סרט תיעודי, אם אפשר לקרוא לזה כך, בשם "רק שנייה, חיים", אשר מתאר את קורותיה של רוגה, בת דמותה של סגל בעולם הווירטואלי של הסקנד לייף. להבדיל מעבודת וידאו "רגילה" של אמן, כאן לא הייתה לאמנית שליטה על הדמויות איתן היא באה בדיבור ובמגע, או על עיצוב הרקע / החלל בו הן נמצאו. תערוכה זו מציגה שילוב מעניין בין עולם הגיימינג של האינטרנט לבין עולם האמנות. עצם הצגת החיים באינטרנט, במקרה זה סקנד לייף, כיצירת אמנות בגלריה, הוא מהלך מעניין כשלעצמו.

סקנד לייף, למי שלא מכיר, או בקיצור SL , הינו עולם וירטואלי המבוסס על משחקי תפקידים, בו יכול כל גולש לבנות דמות כרצונו. העולם התלת מימדי, בן ארבע השנים סך הכל, שתפס תאוצה במיוחד בשנה האחרונה, מקיים בתוכו חיים שלמים במסגרתם יכולים האזרחים/ תושבים לבנות ולעצב לעצמם את מראם החיצוני על כל מרכיביו, את הסביבה בה הם משוטטים, לארגן אירועים, לבוא באינטראקציה (גם מינית) עם תושבים אחרים, ללכת להופעות, ובקיצור, לעשות כל דבר אחר שאפשרי בעולם האמיתי, כולל סחר בנדל"ן שהפך לאטרקציה הגדולה של אותו יקום הוירטואלי.

אל דמותה של סגל מצטרפת גם איריס דומאני, העוזרת שלה, בדמותה מוזה. הסרט, המורכב ממספר קטעים המתעדים את קורותיהן בעולם הפנטזיה, מתחיל בקטע בו יושבות מספר דמויות ביער, סביב מדורה, ומקיימות ביניהן דיון על משמעות החיים ב-SL אל מול החיים ב-RL (ריל לייף). משם עוברת רוגה ואיתה מוזה, להיכל אפל של מכונות הימורים, כשברקע נשמע השיר המוכר של באדי קאונט "The Winner Loses", שבמקור מדבר על התמכרות לסמים קשים כשכאן הפזמון - You wanna get high as the sky, You're kissin' your life goodbye, You think it's a game that you play But the winners lose it all someday" - על "משחק החיים", מקבל משמעות שונה לחלוטין.

ממכונות ההימורים עוברת רוגה להיכל תענוגות פתוח, בו מסתובבים גברים עם איברים זקורים וחלק מהתושבים אף עושים אורגיה על במה בשטח הפתוח. בין שיטוט לשיטוט חוזר הסרט לאותה חבורה שיושבת ביער, אשר דנה בין השאר בהגדרה המדויקת של המילה משחק (עם או בלי חוקים?) ומה זה אומר לגבי ה-SL (שחוקים כן קיימים בו). "מה אנחנו מחפשים?" שואלת דמות אחת, והשנייה עונה: "אהבה". מיד מתרחש מעבר לתוצאת החיפוש של המילה אהבה:"not found" . בהמשך מסעה של רוגה בנבכי העולם האינטרנטי, היא עושה סקס בפעם הראשונה "SL סטייל", במעין ארמון שיש קר וחשוך, ומבקשת מבן זוגה הזר לחבקה לפני המגע המיני. עם המעבר לסקס, כשהיא שואלת את דמות הגבר השרירי שאיתה, אם הוא נוגע בעצמו ב-RL, דמותו מתפוגגת ונעלמת.

הסרט בא להדגיש את כל אותם מאוויים ומחשבות שהעולם המתוכנת של הסקנד לייף בנוי עליהם: שאיפה לאינדיבידואליות, כמיהה לחום ואהבה, מימוש פנטזיות (מיניות לרוב), יצירת מציאות דמיונית, ריבוי פרסונות וכל הרכיבים האפלים והילדותיים היוצרים את עצמיותו של האדם. אזרחים ותיקים ב-SL בוודאי לא יופתעו מהסרט, אך למי שלא מכיר את היקום הווירטואלי, זו יכולה להיות חוויה מעניינת. חבל שהתרגום לדבריהן של הדמויות רץ מהר מידי ובאנגלית, מה שמקשה על הצפייה.

למעשה, מה שמתואר בסרט, הוא החוויה של כל גולש ותיק ביקום הווירטואלי המקביל. רק שכאן דאגה סגל להכניס את הדיון הפילוסופי סביב החיים ב-SL אל מול החיים האמיתיים, ולהפכו למשמעות המרכזית של המסע אותו עברה שם. עם סיום הצפייה בסרט, מתפשטת התחושה שדווקא אותו עולם דמיוני מדגיש את המקומות האמיתיים שמהם רצינו לברוח.

העבודה השנייה בתערוכה, והמעניינת לא פחות, היא "שידור חי" מתוך חלל גלריה ב-SL, אותה רכשה רוגה, בת דמותה של סגל. בגלריה מוצגות יצירות של האמנית מהעולם האמיתי ומהעולם הווירטואלי, כשהיא מוקרנת על מראה המשקפת גם את החלל של הגלריה האמיתית. העובדה שההתרחשות על צג המחשב מוצגת כעבודת אמנות, יוצרת מתח מעניין ומקורי. המשחק של גלריה בתוך גלריה, שבשתיהן מוצגות עבודות של האמנית ודמויות שונות באות ומתבוננות בהן, הופך את הצופה בגלריה האמיתית לחלק מהמשחק.