סרטי פולחן

במוזיאון הרצליה מציגה התערוכה הקבוצתית הגדולה "טקסים ופולחנים", באצירת דליה לוין. התערוכה כוללת עבודות וידאו וצילומים של תשעה אמנים - שלושה מהם אמנים בינלאומיים, וששת האחרים הם ישראלים הפועלים בארץ ובעולם. כל אחד מהם בוחן בדרכו היבטים של טקסים ופולחנים בעולם המערבי העכשווי. עם היחלשות הדת ומוסדותיה בעולם, משמעות המילה טקס או פולחן, מקבלת צביון חילוני, אישי, אינטימי ויומיומי. כל אחד מהאמנים המציגים בחר להנציח את מושגי הטקס והפולחן בדרכו שלו: יש מי שבחר לתעד בתי קברות עתיקים הנבלעים בלב הכרך הסוגר עליהם, ויש מי שבחרו לתעד טקס אותו הם מבצעים בעצמם.

בעבודת הווידאו "67 קידות" של האמנית נירה פרג, עומד הצופה מול להקת פלמינגו השמורה במתחם מיוחד בתוך גן חיות בגרמניה. אחת לכמה שניות, נשמעת ירייה באוויר ולהקת הציפורים קדה קידה אינסטינקטיבית ומכופפת את ראשה מפני הסכנה. וכשזו חולפת, חוזרות הציפורים לענייניהן. קולות הירי "הולבשו" בחדר העריכה, והקידות של הפלמינגו הן תוצאה של תנועות המצלמה בידיה של פרג. העבודה לא ממש מעלה שאלות של מה אמיתי ומה לא, ומשמעותו של הטקס או הפולחן ההישרדותי, נתון למחלוקת. יש שיטענו שזה כלל אינו עונה על ההגדרות של שני ביטויים אלו, אך התוצאה היא מרהיבה. השילוב של יריות הרובה עם תנועות הפלמינגו שחוזרות על עצמן, מייצר טקס מדומה שאינו קשור להישרדות והופך למין ריקוד, להתנהלות שקיימת רק בסרט עצמו.

מלאלה אנדריאלוידרזנה ממדגסקר מציגה שתי סדרות צילומים בהן מופיעים מבני קברים ועקבות של טקסי קבורה מאתרים שונים ברחבי העולם. האמנית, אשר מציגה שני פרויקטים בתערוכה, בוחרת להתמקד בטקסי פולחן, קבורה ומוות מזוויות שונות. הפרויקט (סדרת צילומים) d'Outre Monde, שזכה בפרס la Fondation CCF pour la Photographie ב-2004, נוצר במסע חוצה עולם מבואנוס איירס להונג קונג, דרך ניו זילנד, אוסטרליה, אינדונזיה וויטנאם.

כל הנקודות בהן צילמה אנדריאלוידרזנה, קשורות באחת משמונה עשר הקבוצות האתניות השונות שמרכיבות את מדגסקר, ארץ מוצאה. סדרת הצילומים מתמקדת בתיעוד בתי קברות, עם דגש על המפגש בין אתרי קבורה מסורתיים והערים החדשות המודרניות (הנקרופוליס מול הפוליס), שלאט לאט מאיימות לרמוס את ההיסטוריה ואת העבר, ועל הבדלי המעמדות, הפערים הכלכליים והמתח הקיים במדינות הללו בין הווה ועבר. מדהים לראות כיצד הכרך, על בנייני הענק שלו, בולע ומעכל כל פיסת אדמה וזיכרון קולקטיבי בדרכו.

העבודה הטובה "לאנד קרוזר" של מעין שטראוס, מתעדת שישה ג'יפים גדולים (כסמל לראוותנות דורסנית) ממעוף הציפור, כשהן נוסעים במעגלים בחוקיות וטקסיות נסתרת, תוך יצירת עיגולים על החול. זווית המבט המוגבהת מקטינה את הלאנד קרוזרים לכדי מכוניות צעצוע שנעות במכאניזם אוטומאטי נטול הגיון, ויחד איתם קטנה השתייכותם לקבוצה האקסקלוסיבית של המעמד הבינוני-גבוה.

רעיה ברוקנטל מתעדת בעבודת וידאו את תרגילי החובה בתחרות בניית שרירים, אותם מדגים אלון צוקרמן, מר ישראל. הקלוז אפים על עורו השזוף, החלק משערות ומשוח בשמן, ועל שריריו המנופחים, מעצימים עוד יותר את פולחן הגוף והעיסוק האובססיבי בו.

לטעמי, העבודה הטובה ביותר שמוצגת בתערוכה, היא גם זו הפשוטה ביותר: באחד מחללי התצוגה מתוח מקיר אל קיר חבל דק ופשוט לכאורה, שלמעשה עובר לכל אורכו של החלל. מבט מרחוק לא מגלה מאומה על העבודה, אך הטקסט המלווה את המיצג מספר את הסיפור: החוט הסתמי למראה, שעוצר את הצופה בגובה החזה, מורכב מ-127 חוטים שנותרו מתפירת גופות בסיום נתיחה שלאחר מוות אלים. החוטים, שספגו בתהליך התפירה את נוזלי הגוף, הופכים להיות עדות לפשע, לרצח, לזוועה. מבט מקרוב על צבע הדם הספוג על החוט, מעצים בצורה יוצאת דופן ודרמטית מאוד את נוכחותם של המתים בחלל.

כל חוט (החוטים אמנם דומים, אך מובחנים האחד ממשנהו) מעניק לקורבן זהות והכרה מחדש. את העבודה יצרה תרזה מרגוליס, אמנית מקסיקנית שעובדת עם חומרים אותם היא אוספת בחדרי נתיחות משפטיות, אליהם מגיעים בני אדם אלמונים אשר מתו מוות אלים. החומרים הבנאליים לכאורה, כמו מים, חוטים או לבני בנייה, עוברים טרנספורמציה כתוצאה מהשימוש בהם בטקסי המוות החילוניים של חדר הפתולוג. דווקא דרך המראה הנורמלי, הלא מאיים של החומרים, מתאפשרת הנכחה של המוות במציאות היומיומית.

התערוכה מאפשרת בחינה מחודשת של המושגים טקס ופולחן, ומוציאה מונחים אלה מההקשר המסורתי-דתי שלהם. למרות שגם כאן יש נוכחות חזקה של ריטואלים פאגאניים ועיסוק בטקסים שונים שמתקשרים למוות (כמו בעבודותיה של מרגוליס), לצד ההיקשים לחיי היומיום ולתרבות הצריכה של העולם המערבי.