2008 בטלוויזיה: הכל חוץ מריאליטי

אחרי שסיפרנו לכם את כל מה שרציתם לדעת על שנת הריאליטי שעברה על כולנו – מ"הישרדות" ועד "האח הגדול" - הגיע הזמן להיזכר בשאר הדברים שקרו השנה למסך שלכם. כן, מתברר שעלו לאוויר גם דברים שלא קשורים בהדחות, תככים, דמעות בשידור חי והתערבות ההפקה, אלא סתם סדרות דרמה, חילופי מגישים, ז'אנר חדש ומסריח במיוחד של סרטים דוקומנטריים, וגם התנסויות שונות ובעיקר משונות של יוצרי הטלוויזיה שלנו, חלקן מוצלחות וחלקן בגדר פלופים.

צעיר מבוגרשוב פוגש צעירה מרוטשילד

היוצרים בזים לריאליטי וטוענים כי הז'אנר תפס להם את הפריים טיים ואף אחד לא נותן להם לעשות דרמות איכותיות. אז יוצרים יקרים, בדרך כלל אתם צודקים, אבל לפעמים אולי היה עדיף שבמקום לברבר פשוט תתחילו בשיפוץ הדיאלוגים, העמקת הדמויות, בימוי עשיר, ובמיוחד - באמא שלכם – תהיו יותר יצירתיים ומקוריים.

"אבידות ומציאות" עלה כפרויקט כפול של דנה מודן ושבי גביזון – גם בקולנוע וגם בטלוויזיה. אומנם בשני המקרים מדובר באנסמבל מרשים וביוצרים מוכשרים, אבל איפשהו באמצע העונה היה נדמה לנו ש"אבידות ומציאות" הפכה לפולנייה מדי. בכלל, היתה אינפלציה של סדרות מערכות יחסים תל אביביות. זה עבד לא רע ב"מתי נתנשק", "חמישה גברים וחתונה" ו"רביעיית רן", אבל כשזה קרה לדתיים ב"סרוגים" זה הרגיש לנו כמו ניסיון לא מוצלח במיוחד לרשת את "מרחק נגיעה" המצוינת. "עד החתונה", שהגיעה כמה שנים אחרי "אהבה זה כואב" וכמה חודשים אחרי צונאמי סדרות היחסים האורבניות, כבר גרמה לנו להקיא.

כאוס על כס המגיש

אחרי שגדי סוקניק דיבר לצב שעונה לשם בועז שרעבי, הוא החליט לעשות את ההפך ממה שנהג לעשות כשישב לצד יונית לוי ולקח על עצמו את הפורנו של השעשועונים, "הפוליגרף". חיים יבין, מר טלוויזיה והמגיש הוותיק של "מבט", פרש רשמית אף הוא, מה שהותיר לו זמן רב כדי לביים סדרה דוקומנטרית טובה העוסקת בקיפוח ערביי ישראל. אבל המהפך הגדול והמשמעותי מכולם הגיע בדמותו של יאיר לפיד. האיש עם הג'ל והחולצה השחורה שיושבת טוב על השרירים, החליט לעלות על עניבה ולהגיש את "אולפן שישי". ואם חשבתם שמיקי חיימוביץ' יש רק אחת, קיבלתם את גלי ארזי, מגישת חדשות בלונדינית שעומדת במרכז הטלנובלה "חשופים" ומגולמת על ידי יעל בר זוהר.

כולם רוקדים טוויסט

בזמן שיוצרי הדרמות היו בנאליים והרדימו אותנו מרוב שעמום גם כשהתפלקה להם יצירה לא רעה, היו כמה שהפגינו יצירתיות לא רעה. ב-yes עלו על טרנד הקואוצ'ינג ועל פופולאריות היוטיוב והעלו לאוויר את "שולץ" ואת "פאפאדיזי" (בהתאמה). הראשונה הצליחה לקחת את תרבות הסלבס למקומות פרודיים והשנייה הביאה את הנונסנס למחוזות שהיו כנראה מתוחכמים מדי לקהל הרחב. ב-HOT הביאו יציאה מוצלחת למדי בדמות להקת בובות פרובוקטיביות בשם "רד בנד", מההפתעות הגדולות של השנה, אבל כשלו עם תוכנית הפטפטת המטופשת "טינופת" ועם סדרת רוקנ'רול שעשתה בעיקר רוח וצלצולים, "תעשה לי ילד". אחת מתגליות השנה הגיעה מערוץ 10 – סדרת המערכונים המורבידית "מקום לדאגה". על יתר הניסיונות הטלוויזיוניים של השנה לייצר תוכן מקורי, באמת עדיף שלא להכביר במילים.

הביזיון של של השנה

זה התחיל בריטה, המשיך באייל גולן והגיע עד אורנה דץ. בדרך זה נגע קלות גם באנשי הספורט אבי נמני ואברם גרנט. מדובר בתופעה הבזויה ביותר שהחלה השנה – במסווה של סרט דוקומנטרי שכולו אוסף רכילותי נטו שעולה אפילו על HOT בידור ישראלי מבחינת קהל היעד הרדוד שאליו הוא פונה. יורם זק, יגאל שילון וגיל ריבה ליוו כל אחד בתורו את ריטה, גולן ודצה כדי לחלוב את מעשיות הגירושין שעברו או אלה העתידים לבוא. ברשות השנייה זה נספר כזמן מסך דוקומנטרי. שערורייה.

הממלכה הקטנה באמריקה

שביתת היוצרים האמריקאים השפיעה בענק על השנה הזו. סדרות נדחו, קוצרו וקוצצו, כאילו אין לנו כורסת טלוויזיה חדשה שממתינה רק לישבן המצומק שלנו. וכך, למרות הכסף הגדול שהשחקנים מקבלים, נתקלנו ביותר ויותר מובטלים הוליוודיים. אז בהתחלה פזלנו קצת לעבר הטלוויזיה הבריטית, אבל לאט לאט גילינו סדרות שאולי לא היינו מגיעים אליהן, כמו "טיסת הקונקורדס", סדרה עם פוטנציאל קאלט לא קטן ו"שובר שורות" (Breaking Bad) המשובחת. כי כמו ב-True Blood, סדרת הערפדים הבאה עלינו לטובה של אלן בול ("עמוק באדמה"), אנחנו אוהבים למצוץ את הדם הטלוויזיוני המשובח בלי הבדל צבע, דת, מין, גזע או ערוץ טלוויזיה.

פרויקט שנה סוף