קונג אי הגולגולת: גם לענק כמו קינג קונג יש עקב אכילס

"קונג: אי הגולגולת" יוצא לאקרנים שמונים וארבע שנים אחרי שהגורילה הענק הוקרן לראשונה על המסך הגדול. יצירת המופת מ-1933 היא אחד מהסרטים הנדירים שאפשר לומר עליהם שהם מושלמים. סרט מהסוג שגורם לילד שאהבת הקולנוע בדמו להתאהב במדיום המופלא הזה, ולהפוך למבקר קולנוע בבגרותו. סרט שקובע תקדימים, משנה את פני התעשייה, נכנס לתרבות הפופ, מספק חומר ועניין לאינספור דיוני מעריצים וחוקרים גם תשעה עשורים אחר כך. בקיצור, קלאסיקה. אך בכל זאת, גם לענק כזה יש עקב אכילס – והיא שמדובר בסרט על יצור מופלא, ולפיכך מתבסס בראש ובראשונה על אפקטים מיוחדים. בעידן הדיגיטלי, סרט בשחור לבן שפעלוליו מתבססים על דגמים מוקטנים ובובות, זו נקודת תורפה רצינית.

[youtube_embed youtube_id='2Sil5-kns1c']

לכן שוב מחליטים בהוליווד שצריך לחזור לעלילותיו של קונג, ולהמציא אותן מחדש. "אי הגולגולת" הוא הלוקיישן המוכר מסרטי הסדרה - אי מבודד ומסתורי שצורות חיים קדומות ממשיכות להתקיים בו. מעט הילידים האנושיים נדחקו לאזור בטוח, ובנו קיר גבוה וחסין שיגן עליהם מפני המפלצות. אולם עוד יותר מחומת ההפרדה, מי שמבטיח את שלומם הוא הגורילה העצום שחי בפסגת האי, והם מתייחסים אליו ביראת כבוד השמורה אם לא לאל אז לפחות למלך – "קינג קונג".

הפעם הסיפור אינו מתרחש בשנות השלושים, אלא דווקא בתחילת שנות השבעים. במקום מפיק נלהב (הסרט המקורי היה ספוג באהבת קולנוע, ובמודעות עצמית פיקחת) יש צמד מדענים שנלעגים בידי הקולגות שלהם (ג'ון גודמן וקורי הוקינס), המבקשים לתפוס טרמפ על מסעות הצבא האמריקני לאסיה כדי לעשות עצירה קטנה על הדרך במקום שאין בו שום דבר קטן. המשלחת הכביכול חנונית הופכת למשימה צבאית, שעליה מפקד פקרד (סמואל אל. ג'קסון), מסוג הקצינים שמסניפים שורות נפל"ם על הבוקר. אמנם תחילה נדמה שג'קסון עושה את ה"בד מאדרפאקר" הרגיל, אבל הוא והסרט מצליחים ליצור עניין כלפי האדם הזה, ששדה הקרב הוא ביתו, ושלוקח באופן אישי כל מלחמה לאומית.

לעורר שאלות כמו מאיפה מגיעה אצלו ההזדהות הטוטאלית הזו, ולרצות לדעת עליו עוד פרטים שאינם נמסרים. יחידת החיילים שלו היא שמכניסה לעולמו של קונג ז'אנר אחר לגמרי – זה של סרטי מלחמת וייטנאם (לרבות הפסקול שכבר שמעתם באלף סרטים אחרים על המערכה ההיא, כלומר הרבה רוקנ'רול שישים-שבעים, בעיקר "קרידנס קלירווטר רבייבל"). החיבור הז'אנרי הופך את הסרט למשל פוליטי מפורש, האמריקנים שוב ייענשו על שתחבו את אפם הארוך בין ענפי ג'ונגלים מרוחקים שאין להם מה לחפש בהם, אך הפעם זה לא יקרה בפצצות ורובים, אלא בכאפה מצלצלת שתנחית עליהם אימא טבע.

"קינג קונג" המקורי, שהתעניין בזוהר של עסקי השעשועים ולא בבוץ הביטחוני, הגיע לשיאו בסצנה האיקונית שבה "הפלא השמיני של העולם" שברח מהשבי בניו יורק מטפס אל גג בניין האמפייר סטייט (בזמנו הבניין הגבוה ביותר בעולם), כשמטוסי קרב חגים סביבו. ל"קונג" של המאה העשרים ואחת זה כבר לא מספיק, וכך כבר בתחילת הסרט, ישר על המפגש הראשון עמו, מקבלים עימות חזיתי בין טייסי חיל האוויר האמריקני לבין גורילה כל כך מנופח שאם כבר בניינים אולי יכולים לנסות לטפס עליו.

מי שעוד ינסו לצאת בשלום מהאי הם טייס ממלחמת העולם השנייה (ג'ון סי ריילי, שמזריק לסרט רוח שטות), וגשש שכיר (טום הידלסטון), שעל דמותו ניתן לומר שהיא של "בחור נאה", אך אי אפשר לומר שום דבר מעבר לזה. הוא ממילא לא צריך להתאמץ הרבה משום שהגבר הצעיר בסרטי קונג תמיד היה הצלע הפחות מעניינת. הרי היזם ההרפתקן הוא ששולח אותנו אל העלילה, הבחורה היא זו שמניעה אותה, וקונג הוא הגיבור האמיתי, כך שתפקידו של הבחור הוא בדרך כלל לאסוף אותה הביתה כשהכול מסתיים, מכיוון ששידוך עם פרימט לעולם לא יוכל להתממש (רק תחשבו מה אימא שלה תגיד בפעם הראשונה שהיא תביא אותו הביתה!).

לכן מי שמתמודדת עם סטנדרט גבוה היא ברי לארסון, אך באמת שקשה להשוות כי יש כאן קטגוריה נפרדת. בניגוד לבלונדינית הזוהרת פיי ריי, שהפכה למיתולוגית לא פחות מקונג, ואפילו לג'סיקה לאנג שהייתה מושא חיזוריו של הקוף ברימייק מ-1976, דמותה של לארסון, צלמת קרבות המצטרפת לחבורה, כלל אינה באותו סוג של יחסים עם המלך. עד כמה שזה אולי נשמע מוזר למי שלא צפה, הכמעט רומן בין היפה והחיה הוא שעומד במרכזה של האגדה הנוגעת ללב שהיא "קינג קונג", ולא המכות בין דינוזאורים. (צפו בסרט ההמשך הלא מוערך מספיק "בנו של קונג", ובבן הדוד "ג'ו יאנג הענק", מאותם יוצרים, ותראו שבהדרגה המקום שניתן למלודרמה על חשבון האקשן הולך וגדל).

[youtube_embed youtube_id='aanYNjjoCQo']

אך בגרסה החדשה, קונג מסתכל עליה באותה התלהבות שגבר מסתכל בנמלה. בהנחה שלא תמצאו אף וטרינר אמיץ מספיק כדי להעז ולבצע סירוס בחיה האימתנית, ומאחר שבאף קטע בסרט לא מראים כיצד אחד ממטוסי הצבא פורק מטען מסחרי של סודה לשתייה לתוך הנהר באי, יש להניח כי מדובר במהלך תסריטאי צבוע ומתחסד. בדיוק כשם שהשבט השחור הפראי שחוטף ומקריב בטקסיות נערות יפות להנאתו של האל בעל היצר, השתנה כאן למוצא אתני אחר, חשדן ומאיים תחילה אך כזה שבמהרה מתגלה כידידותי ועוזר. היהפוך כושי עורו? ולמה לאסיאתים כן מותר להיות שבט פרימיטיבי?

שוב נגררנו להשוואה עם הגרסה המקורית. אבל אין מה לעשות. זה בעיקר כי הסרט החדש מסתפק בלהיות עוד סרט הרפתקאות כייפי בסגנון "עולם היורה", ולא הרבה מעבר לזה, והסרט הישן הרבה יותר מרתק. אז מצד אחד, זו הייתה החלטה נכונה לברוח מצילו ולפנות מלכתחילה לכיוון אחר, לריבוט במקום לרימייק. מצד שני, מכיוון שלא מדובר ב"פארק היורה 5", ממי שבוחר לכרוך עצמו עם המותג היוקרתי מצופה לשאת באחריות הכבדה במשקל של קוף שמן.

כך שהיתרון העיקרי שטמון בסרט החדש היא שהוא מטפח את המיתוס ומשמר אותו בחיים. התרחיש האידיאלי יהיה אם כמה מהצופים הצעירים שייצאו מהאולם נרעדים ונרגשים יחפשו בעקבותיו את הסרט הישן ההוא ויצפו בו, אבל בואו נהיה ריאלים, הם כנראה ירחיקו מקסימום עד לגרסה של פיטר ג'קסון מ2005. לכן אסיים בהמלצה  - אף על פי ש"קינג קונג" המקורי הוגדר פעם כסרט אימה, בסף הריגוש של המאה העשרים ואחת הוא בהחלט מתאים לצפייה משפחתית. בדיוק כמו שגם בסרטי דיסני יש בדרך כלל כמה רגעים מלחיצים ולא נעימים. אז אחרי שעפתם על האדרנלין בסרט החדש, פנו לכם אחר הצהריים בשבת רגועה, שימו את קונג המקורי על המסך, ותיהנו מקסם קולנועי טהור, שיש בו לא רק יצור עצום, אלא גם לב ענק לא פחות.

עוד ביקורת סרטים ברשת סלבס:

https://13tv.co.il/item/entertainment/cinema/movie-reviews/logan-170698/

https://13tv.co.il/item/entertainment/cinema/movie-reviews/moonlight-119861/

https://13tv.co.il/item/entertainment/cinema/movie-reviews/before-i-fall-171586/