רוקסטארית לנצח: כריסי היינד והפרטנדרס כבשו את ההיכל במופע נוסטלגי עוצמתי

אני נולדתי אי שם בקצה הסופי של שנת 1990, מה שהופך אותי לבת 26, אבל לא מונע ממני להקשיב לדורות קודמים וראויים של פופ ורוק משובח. הפלייליסט שלי מורכב מהרבה בריטים בגיל העמידה שעשו חיל אי שם בשנות ה-70 וה-80, וזו בדיוק הסיבה, שכשנשלחתי לסקר את הופעתם של כריסי היינד והפרטנדרס בישראל, נמלאתי יראת כבוד.

היינד, האישה והגיטרה, הייתה שם בכל הרגעים הגדולים באמת של הרוק הבריטי האהוב עלי כל כך: היא חברה בהרכב של הקלאש לתקופה, ג'וני מאר מהסמית'ס ניגן בעצמו בלהקה שלה, היא כתבה במגזין NME, עוד בטרם הפכה לסנסציה שהיא והשפיעה על נשים כמו מדונה להפוך לסנסציות בפני עצמן, כבוד, כבר אמרנו?

ההופעה שלה עם להקתה, הפרטנדרס, התקיימה אמש מול חצי היכל מנורה מבטחים, שהתמלא בקהל משכבת גיל אחידה פחות או יותר. נראה היה שהגיל הממוצע הוא 40, לפחות. הציפייה – חגיגת נוסטלגיה, מסיבת רוק וחזרה לימים ההם, הוגשמה במלואה. ביג טיים.

היינד עלתה לבמה, כיאה לרוקרית אמיתית, בשיער פרוע, בג'ינס קרוע ובחולצה שחורה ועליה בעברית המסר: "עוצרים את המשלוחים החיים". ככה זה כשרוקרים, לא מפסיקים למרוד נגד הסיסטם לעולם. היא כבשה את הטריטוריה שלה עם בעמידת כוח פשוקה עם מגפי עקב, גדולה מהחיים.

לאחר שני שירים מאלבומם האחרון של הפרטנדרס, "Alone", פצחה הלהקה בהופעה רצופת להיטים והתחילה עם "Message of Love" הנהדר. היינד, כוכבת רוק ממעלה ראשונה, לא הפסיקה לתקשר עם הקהל וציינה את חבריה החדשים, פעילי זכויות בעלי החיים מישראל, לפני שעברה מ – "Talk of the Town", ל-"Kid" הנפלא.

השיאים היו, ללא ספק, ההמנונים של הלהקה כדוגמת Hymn to Her"", שהעמיד את הקהל על רגליו והוכיח שהיינד נשמעת פשוט טוב, כמו אז, גם עכשיו. לאחר ביצוע של הקאבר המפורסם של הלהקה ל"Stop Your Sobbing" של הקינקס (היינד, כידוע, הייתה גם זוגתו של ריי דייויס), הם המשיכו לקאבר נוסף ומעולה לא פחות, ל"Everyday Is Like Sunday", המושלם של  מוריסי.

"Back on the Chain Gang" הכיפי להחריד הרים את האווירה והקפיץ את כולנו, מכין את הקרקע ל-"I'll Stand By You", הבלדה ההמנונית האולטימטיבית מהניינטיז, שהיינד בחרה להקדיש לקורבנות תעשיית הבשר, הפרות. רוקרית אמיתית כבר אמרנו?

מופע  הרוק הכל כך ראוי הזה נגמר בהדרן משגע שכלל את "I Go To Sleep" המעולה שגם הוא נכתב על ידי ריי דייויס. "Middle of the Road" הכניס את כולם להיסטריה כשהיינד שלפה מפוחית והגבירה את הקצב שניה לפני שסיימה, איך לא, עם "Brass In Pocket" הפשוט כל כך טוב.

היינד שלטה במופע ביד רמה עם הקול הנהדר, הכריזמה המדהימה שלה, האישיות הבועטת והשרביט – הגיטרה, והצליחה להתגבר על האקוסטיקה האיומה משהו . מרטין צ'יימברס, חבר ההרכב המקורי היחיד מלבד היינד עצמה, כמעט גנב את ההצגה על התופים עם מפגני כוח רבי עוצמה וכושר מטורף. שניהם, היינד וצ'יימברס, היו ונותרו רוקסטארס, וישארו כך, כנראה, לנצח.

ובינתיים, בחוץ, שמעתי מישהי בבית הקפה הסמוך אומרת לחברתה על "איזו להקה מפעם" שמופיעה בהיכל. פשטני ככל שזה יהיה, אולי זה מסכם את ההופעה, שפרטה כולה על נימי הנוסטלגיה של זוגות נשואים, אנשים ממוסדים ומבוססים שהגיעו כדי לחוות את הנעורים הבועטים שוב, כמו מין מסע אל העבר. מסע, שללא ספק, אני ועוד רבים שמחנו לצאת אליו.