מנהיגה כמו אור ירח: נינט בהופעה בלתי נשכחת עם דודו טסה

קהל הטרוגני למדי פקד אמש את הבארבי בתל אביב: ילדים, בני נוער, מבוגרים ואפילו תיירים שבאו לחזות בפאר יצירת הריאליטי- נינט טייב, שאירחה במופע החדש שלה "כל החיות ידעו" את דודו טסה.

האלבום הרביעי והאחרון של טייב זכה לחיבוק אוהב מהתקשורת והמבקרים, בניגוד לקודמיו. אין זה פלא. מדובר באלבום מגובש ומגוון יותר בו טייב חוזרת לשיר בעברית ומשלבת בין בלדות רוק נוגעות לדיסטורשן מכסח.

אחרי שעה של ציפיית אין קץ היא עולה לבמה במכנסיים מנומרות, חולצה מפוספסת וחזיה אדומה (כי הכל הולך כשאת אייקון אופנה) ונדהמת לגלות שהבראבי מפוצץ עד אפס מקום. "יש כאן המון אנשים וזה מפתיע ומרגש" היא משתפת את הקהל ומודה לו. מלווה בלהקה חדשה: יוסי מזרחי - גיטרות, עידן רבינוביץ - קלידים, עדי הר צבי - בס, גדי פטר - תופים ומאיה בלזיצמן - צ'לו, טייב בוחרת לפתוח את המסע המוזיקלי שעומד לעבור הקהל הרב עם שיר הנושא מתוך האלבום החדש "17 שניות".

היא ממהרת לעבור ל"S.N.S" ו"גרזן" מפליאה בקולה המוכר ועם זאת זר כיוון שהוא הרבה יותר עמוק, עשיר וחד. הביצוע ל"מדברים" גרר לא מעט תגובות אוהדות מהקהל, בעיקר כי הוא משלב הגשה מצויינת של טייב, שככל הנראה עונה דרכו לעיסוק הבלתי פוסק של התקשורת בחייה האישיים: "אני מעדיפה לשתוק".

ואף מילה על יהודה

כמה שהיא יפה, נינט. הילה לא מוסברת מלווה את הבחורה הזו מאז שפרצה לחיינו לפני קצת יותר מעשור. לא מניחים לה מסביב, שכן כמויות כאלה של יופי וכשרון הם דבר שאי אפשר לפספס וכל אחד היה רוצה פיסה ממנו. עם זאת, בשבועות האחרונים האובססיה הקשה לטייב ולחייה האישיים חווה עליית מדרגה.

זוהי הופעה ראשונה של טייב מאז האפוקליפסה התרבותית-חברתית הידועה גם כפרידה שלה מבן זוגה בשמונה השנים האחרונות, השחקן יהודה לוי. מצלמות לייב שהוצבו מתחת לביתם המשותף, מעקב אחרי טייב לכל מקום אפשרי ובעיקר חרושת שמועות אכזרית, פקדה את כל מי שרק רצה לשמוע על סיומה של מערכת היחסים הזו. לו רק היו מקדישים את אותה תשומת הלב למוזיקה הנפלאה של נינט ולדרך הארוכה שעברה, בעיקר בשנים האחרונות.

הקול תמיד היה שם, אבל הכריזמה הבימתית, יכולת האלתור, המעבר הנקי בין הרגיסטרים והשליטה בגיטרה ראויים לציון. ויותר מכך- טייב היא פשוט פרפורמרית מטורפת. היא נותנת את כולה לקהל, למוזיקה, לאהבה שלה לנגניה. היא לא מפסיקה להודות למי שבחר לפקוד את המופע ומפזרת חיוכים תוך כדי שהיא לוגמת מכוס הוויסקי שלה. כן, רבותיי, הכל בסדר. הגברת באה לעבוד והיא עושה את זה נהדר.

"כתבתי את השיר הזה כשהייתי ממש עצבנית" היא מספרת על "והדרת" מתוך אלבומה האחרון, שנכתב במחאה על אירועי הדרת הנשים בבית שמש. מעט אחריו מגיע "פרוייקט הספר הכחול" לו מנפיקה טייב ביצוע מושלם. אף אחד כבר לא מתעניין בספקולציות- האם השיר כן או לא נכתב על אביב גפן או שמא היה זה יובל בנאי. למי אכפת? טייב מנהיגה כמו אור ירח, מהפנטת את הקהל שמריע לה בלי סוף.

גבוה מכולם

רגע השיא של הערב מגיע כשנינט מזמינה לבמה את דודו טסה ויחד נם נותנים ביצוע חזק, מלא נפח ומושלם מבחינה הרמונית ללהיט שלו "בסוף מתרגלים להכל". קולו הזך של טסה מתחבר באופן מושלם לזה של נינט. "דרכינו הצטלבו לפני שנים רבות", היא מספרת לקהל, "אבל לא אגלה לכם איך" מתריסה טייב.

הרמז היחיד לפרידה המדוברת הגיע ב"כל הלבד", ביצוע משותף של טסה וטייב לסינגל המשובח מהאלבום האחרון, עליו היא אומרת: "אני מאוד מתחברת לשיר הזה כרגע. אני חושבת שאפשר להבין. וגם דודו". רחשים בלתי פוסקים גם מצד הקהל על הרזון המפתיע של טייב ממשיכים לאורך כל המופע. ההירואין שיק הולם אותה מחד ומעט מדאיג מאידך, אבל ברגע שהיא שואגת לתוך המיקרופון את האמת שלה אפשר להפסיק לדאוג. כמה צלול הקול שלה וכמה יפים המשחקים הקטנים שהיא למדה לעשות בו, מלטפת ומכה יחד.

עוד לגימה מהוויסקי והגענו להפתעה: הביצוע המשותף ל"ים של דמעות". אכן כן, ביצוע מחשמל של טייב וטסה לרגע הנוסטלגי ההוא מעל בימת ניצנים סודק את התקרה ואף גורם לזליגה של כמה דמעות בקהל. ביצוע יפהפה שבהחלט ראוי להקלטת אולפן והשמעות חוזרות ונשנות.

כבר נגמר?

נינט לא פסחה על "כשאתה כאן" שתמיד גורם ללב להחסיר פעימה, וגם לא על הקאבר המוצלח שלה ל"Crazy" של גנרלס בארקלי. את השורה "I hope that you're having the time of your life" היא מקדישה, איך לא, להמונים שהגיעו לערב הזה ואוהבים אותה כל כך. היא נפרדה עם "דופק" רק כדי לחזור שוב להדרן שכלל שניים וחצי שירים: "כלה" שהופסק באמצע, "אם אני אלך" ו"ICU".

נינט ממשיכה להודות לקהל, לנגנים, לאנשי הסאונד, צוחקת ורוקדת. הילדה גדלה ולמדה שכל רוקר שמכבד את עצמו חייב להוסיף נפנופי שיער רבים לפריטות הגיטרה. דקה לפני יום הכיפורים נינט טייב כבר לא מבקשת שתסלחו לה. היא לא נשמעת כמו שום דבר אחר, היא לא מחפשת להתחבב בכח. היא פשוט עושה מה שהיא יודעת לעשות הכי טוב, לשיר במלוא הגרון, ליצור מהנשמה ומהעומק, לערבב הכל למילקשייק חמוץ מתוק של כשרון, אמביציה כאב ורוקנ'רול.

תשכחו מהקרחת, מהסגול, מהפוני, מהקמפיינים להלבשה תחתונה. תשכחו מהרכילות הזולה, מהחדירה לפרטיות ומהדעות הקדומות. נינט טייב מסתמנת כאחת הרוקריות הטובות ביותר שיש לנו כאן, נקודה.