דד פקטור: עוד ריאליטי זמרה מיותר

כן, היא טובה יותר מ"הכוכב הבא" ויש לה כמה רגעים נחמדים, אבל "אקס פקטור" בגרסתה הישראלית היא תוכנית מיותרת למדי

שופטי "אקס פקטור" ישראל
שופטי "אקס פקטור" ישראל | צילום: צילום מסך -

לפי כמות הפרומואים, הסופרלטיבים וסרטוני ההכנה ברשת, רעידת אדמה טלוויזיונית הייתה אמורה לפקוד את ישראל בעקבות עליית התוכנית "אקס פקטור" אמש (מוצ"ש). וזה, כמה מפתיע, לא ממש קרה.

 

"אקס פקטור" פותחה בבריטניה על ידי חברת סייקו שנמצאת בבעלות סיימון קאוול וסוני מיוזיק העולמית והיא עוסקת בחיפוש אחר הכישרון הבא בעולם המוסיקה. במילים אחרות, אין ממש חדש תחת השמש: מדובר בריאליטי כשרונות נוצץ מהסוג שכבר הספיק להמאיס את עצמו על כולנו.

 

מלבד הפרומואים הפומפוזים, ליווה את עליית התוכנית סרט קצר שהוקרן בערב שישי האחרון, ומתעד את רביעיית השופטים: עברי לידר, משה פרץ, רמי פורטיס ושירי מימון, שהגיעה לפגוש את גאון הריאליטי, סיימון קאוול. הסרט, שהיה מבויים בצורה מעט מגוחכת (כן, לא פסחו על סצנה בה שירי מימון מספרת לרך הנולד בעגלה שאמא נוסעת לפגוש את סיימון) הספיק כדי להמחיש את מה שעתיד לבוא: בימוי מוגזם, עריכה מגמתית החוטאת בקיטש, ריבוי סיפורים אישיים נוגעים ללב על פני מוזיקה או בקיצור כל מה שבנה את יסודות הריאליטי המוזיקלי.

 

ובכל זאת- עוד לא נרגענו מ"דה וויס", קיבלנו מנה גדושה מ"הכוכב הבא" ועכשיו מגיע עוד ריאליטי מיותר שכזה. כמעט לא ניתן יהיה להדליק את מסך הטלוויזיה הנורא, כפי שמגדיר אותו פורטיס, ולא ליפול על זייפנית מהשורה הראשונה שמתה להיות ריהאנה. ובכל זאת הגענו למרות הכל, על אף שלא ממש ברור לנו למה ישראל הייתה צריכה עוד ריאליטי מוזיקלי.

הו, ברברה

הסרט שהוקרן ערב קודם לכן, כמובן, לא הספיק. היה גם צורך להציג את השופטים, לפרט על פועלם ובעיקר ללווות אותם בדרך לאולפן באופן ההו-כה-מבויים ביותר. בחיי, אם רק היו חוסכים מאתנו שוב את המונולוגים של שירי "אני כל כך מתרגשת" מימון, או את וידויי החוסר שינה של עברי לידר (אבוי ליבי ליבי, הו כתם דם שותת). ואז מגיעה המנחה המדוברת, בר רפאלי ומזמינה את השופטים לכס המלכות.

 

רפאלי היא מנחה לא רעה. אם נתעלם לרגע מהבחירה בצמת היידי בת ההרים שרק גרמה לה להיות אפילו עוד יותר יפה ממה שהיא, נחשפת על פני המסך בחורה ש-הפלא ופלא, בניגוד למה שחשבתם, גם יודעת לבכות. ואכן, אי אפשר היה לפספס את הקלוז אפ על פניה של רפאלי מזילה דמעה. בכלל, נדמה שבשבועות האחרונים חלה מגמה מצד המפיקים לחשוף צד אחר ברפאלי. זה כולל את הראיון ההוא ל"ידיעות אחרונות" על הקושי למצוא בן זוג, ואת ההכרזה של בר כי היא נותנת את הנשמה למתמודדים.

 

רפאלי גם הספיקה לצחוק על עצמה ("אני זמרת גרועה") ובעיקר לא לגנוב את הפוקוס על חשבון המתמודדים הנרגשים ועל כך- שאפו בר-בור. מתוקה אמיתית.

עדן בן זקן, תעשי לי גור

הערב נפתח עם האודישן המעט, ובכן, מביך של יהב טווסי בן ה-15 שפחות או יותר ביצע וידוא הריגה לוויטני יוסטון. מעט מאוד מודעות עצמית עם הרבה חיינדעלך וקסם הצליחו להעביר את הגוזל שלב. נו, בסדר. אנחנו הרי כבר מכירים את התרגיל. תוכניות הריאליטי הפכו לגרסא המודרנית של "פריקס אנד גיקס", רק שבמקום לנסות לשרוד את התיכון, הם מנסים להיות כוכב עולה בשמי המוזיקה הישראלית ואף מעבר לכך.

 

ואז מתחילה התוכנית לצלול מטה. צר לי לבשר שאקס פקטור לא מחדשת שום דבר. השימוש בקלישאות השחוקות ביותר, במוזיקה המלנכולית שאמורה ללחוץ לנו על הנקודות הכואבות, בבדיחות היבשושיות בין השופטים וגם באודישנים ה"מפתיעים" שאמורים לחנך אותנו להיות אנשים טובים יותר, כבר לא ממש עושים לנו את זה.

 

האם בכל זאת יש מישהו בבית שהתפלא כשהתברר שמיס אוברול ב-30 שקלים, עדן בן זקן, יודעת לשיר? האם היה צופה סורר שלא היה ברור לו כי רוז, הפיליפינית המקסימה, שהאודישן שלה נשמר במכוון לסוף התוכנית, תהיה בעלת קול גדול שידביק את כולנו לכסא? כולנו ראינו את סוזן בויל, היינו שם, הלאה.

 

הזיופים המשיכו, התלהבות מיותרת מלהקת 11 מפזזים חמושים בכיפות, אוטיסט חמוד שמתקשר עם הסביבה הרבה יותר טוב מאחרים, ועונה לשם דניאל שמספר שלא היו מזמינים אותו למסיבות כיתה (הייתם אמורים לבכות כאן, אם לא הבנתם) וכמובן מגלה יכולת שירה טובה, ובעיקר פחות מידי מוזיקה, הרבה גלאם ורצון ללחוץ לכולנו על כפתור הרגש, בכח מחופש למשחק.

 

 

פורטיס משוגע

בואו נדבר לרגע על השופטים. משה פרץ כמעט בלתי נראה. שירי מימון מלהיבה ואנרגטית. עברי לידר על תקן הבדרן המתוחכם והחברה שלא הייתם רוצים שתהיה לכם, שאיכשהו מצליח להוסיף פלפל למיצג השעמום הזה, ורמי פורטיס.

 

הו, פורטיס. "הם הרגו לי את פורטיס", זעקתי כשראיתי את אליל נעוריי יושב מסורס בכס השיפוט שלו. כמה גבות הורמו על השתתפותו בתוכנית הזו, גבות שיכלו לספק עבודה אינסופית במשך כל השנה לקוסמטיקאיות בישראל. צוק צוק צוק, צקצקו הלשונות. רמי פורטיס המשוגע, מלך הרוקנרול האנטי ממסדי שופט בתוכנית ריאליטי סכרינית. על אף ראיונות אינספור בהם סיפר פורטיס על הקושי להתפרנס ממוזיקה, על המשכנתא, על הבעיות הכלכליות, כולנו, מרשים לעצמנו לשפוט אותו. מאחורי האיש 35 שנות קריירה ענפה ויוצאת דופן.

 

הממסד שמעולם לא חיבק את פורטיס בתחילת דרכו, מציע להביאו ללב הפריים טיים ועל הדרך גם חופן מזומנים. מי מאתנו היה מסרב להצעה הזו? תהרגו אותי, אני לא רואה שום דבר רע בהשתתפותו של פורטיס במצעד הביזאר. אם זה ילמד ילד או שניים את נפלאות "שועל במנוסה", "נעליים" או אפילו "שקיעתה של הזריחה", מה טוב.

 

בדיוק כשחשבתי שדאגו למתן את פורטיס מגיע המתמודד חיליק כהן. איש חלל זועם, שנחוש להוכיח כי הוא ראוי להתקבל לתוכנית בכל מחיר, בעיקר באמצעות הטחת עלבונות בשופטים מאחורי הקלעים. ופתאום מגיע המונולוג הזה של פורטיס, הוא בוקע מהגרון שלו בטבעיות רבה כל כך, שאני שוכחת את המצלמות, שוכחת את העריכה ונזכרת למה אני מתה על האיש הזה. "שנאו אותי כל חיי", צועק עליו פורטיס, "אמרו לי דברים איומים. משפילים. מעליבים. זרקו אותי מכל מקום אפשרי. אני לא האשמתי אף אחד. רציתי לעמוד על במה ולשיר. חשבתי שאני צריך לצרוח כדי שישמעו מה שיש לי להגיד. גם אחרי שהשפילו אותי הצלחתי לעשות את זה, למדתי להפסיק להאשים את כל העולם".

 

דווקא ברגע הזה, עורכי אקס פקטור היקרים, התגנבה לחלוחית לעיניי. לא משנה מה רמי פורטיס יעשה, הוא יהיה מלך. למרות הכל, הוא עדיין אומר את האמת שלו, גם בפריים טיים המלוקק של ערוץ 2.

הקיטש ששבר את גב הגמל

לא, "אקס פקטור" היא לא תוכנית גרועה. היא בהחלט לא הדבר הכי נורא בטלוויזיה והיא טובה יותר מתאומת הרייטינג שלה "הכוכב הבא". זוהי השורה התחתונה כאן, אבל שתי התוכניות הללו מיותרות. כש"דה וויס" הגיעה לארץ היא עוד הותירה שובל של קסם בעיקר בשל אלמנט הכסאות המסתובבים. כאן כבר לא נותר דבר.

 

מי שאוהב את הז'אנר ועוד לא מאס בקלישאות יהנה להתרווח על הספה ולצפות ב"אקס פקטור", על כל מגרעותיה. עבור רובנו שמיצו את השטיק, אני פונה ללב שלכם עורכים יקרים: לא עוד ריאליטי מוזיקלי בבקשה. תודה.