החדשות בעולם

מורשת עולמית מהתנור (רויטרס)

אפשר משולש של מורשת עולמית?

הפיצה מנפולי, או יותר נכון - הכנת הפיצה הנפוליטנית קיבלה היום מאונסק"ו מקום ב"רשימה העולמית למורשת התרבותית הבלתי מוחשית של האנושות". אז מה כל כך מיוחד בפיצה הדקה והטעימה?

לא רק ירושלים: ארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם (אונסק"ו) הכריז היום (חמישי) כי הפיצה הנפוליטנית המפורסמת קיבלה מעמד של מורשת עולמית. עוד נכנסו לקטגוריה המיוחדת – משחק רכיבה על סוסים באירן, ומערכת הפעלת תחנות הרוח ההולנדיות.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

באונסק"ו החליטו לקבל את אמנות הכנת ה-"pizzaiuolo" לרשימת המורשת התרבותית הבלתי מוחשית של האנושות. את הפיצה המפורסמת, שנקראת בפי המקומיים "פיזאיאולו", מכינים עם בצק, אותו מקפיצים באוויר ומעבירים אותו לתנור אפייה עשוי עץ. "זו מסורת תרבותית וגסטרונומית של המדינה", אמרו היום באונסק"ו.

לפיצה הנפוליטנית המסורתית בצק דק יחסית וכשהיא אפויה היא נראית כמו צמיג אופניים לבן. הבצק נאפה בקפידה בתנור לבנים על בולי עץ ומתחלק לשתי קטגוריות קלאסיות עיקריות: מרינרה (עגבניות, שום אורגנו ושמן), והמפורסם ביותר – המרגריטה (עגבניות, מוצרלה, שמן ובזיליקום).

על פי המסורת האיטלקית, הפיצה מרגריטה הוכנה לראשונה בשנת 1889 על ידי שף מקומי לכבוד המלכה האיטלקייה מרגריטה מסבויה, שביקרה בנפולי והתלהבה מהפיצה הדקה והטעימה. בפיצה מרגריטה קלאסית ניתן למצוא את צבעי הלאום האיטלקי – אדום, לבן וירוק.