אמו של דביר כותבת לו: "מאז שהלכת אנו לא משפחה שגרתית"

דליה עמנואלוף, ששכלה את בנה החייל דביר במבצע "עופרת יצוקה" בעזה, כתבה במלאת שנתיים לנפילתו מכתב לבנה היקר - והמכתב מתפרסם כעת בחדשות 2 Online לזכרו של עמנואלוף ז"ל.

בן יקר לי, דבירוש שלי.

כמה שאומר שאני אוהבת אותך וכמה שאני מתגעגעת אליך, וכמה שאתה חסר לי כאן - אף פעם זה לא יספיק. אתה הספקת להיפרד מאיתנו, אבל אנחנו לא הבנו ולא ידענו. כעת, מה לא הייתי עושה כדי להיות איתך עוד רגע, עוד דקה, ולו רק בשביל פרידה קצרה אבל אמיתית וממשית, רק כדי שאשמע שוב את קולך אומר לי: "אל תדאגי אמא, אוהב אותך".

אתה פה, מוקף בגדולי האומה ובטובי הבנים מהארץ הקטנה שלנו. בכל ימי חייך לא זכית לכל כך הרבה מבקרים, אורחים לרגע, שומעים את סיפור חייך ואת סיפורי הגבורה של כל אותם החברים שנמצאים כאן סביבך.

סיפור חייך מסופר אפילו בשפות שונות. בכל פעם שבאתי לבקר פה, לא הייתי לבד. תמיד יש קבוצה של חיילים, נוער ישראלי, נוער מחו"ל. מכל העולם באים לפה לשמוע קצת ממה שהייתם והשארתם. בחורים בגילך השתחררו כבר מהצבא, נרשמו ללימודים ויצאו לטיולים לכבוש פסגות עולם. אתה פה, בדמותך וברוחך כבשת פסגות שאף כרטיס טיסה לא לוקח לשם.

היום אנו מציינים שנתיים לנפילתך, שנתיים להצטרפותך לקהילה אחרת. קהילה של חברים שנתנו את כל עצמם למען האחר, קהילה שמביאה הרבה גאווה וכבוד לנו ולמדינה, קהילה של מעלה.

תמיד אהבת לקרוא ולשמוע סיפורי גבורה. ההר הזה, הר הרצל, היווה תחנה בהדרכה לחניכך. היום ההר הזה הוא התחנה הסופית. פה אתה בוודאי מכיר כבר את כל הקהילה. נמצאים פה אפילו בני השכנים שלנו שכל כך הערצת אותם.

ראיתי בחדרך שאספת קטעי עיתונות המספרים עליהם וביחידות ההדרכה שלך ציטטת אותם. את אלון בביאן, גבי עוזיאל ושני האחים לבית פרץ - אוריאל ואלירז. היום אוספים קטעי עיתונות עליך ומצטטים אותך בסמינריוני הדרכה של בני עקיבא. המכתבים שכתבת לצוות ההדרכה נקראים בפגישות צוות כדברי הדרכה למופת. בבית, כשכל האחים השכולים נפגשים ומתחיל ההומור השחור, אנו מחייכים ואומרים שבטח הקמתם סניף שם למעלה - גבעת זאב עילית.

דבירוש יקר, אתה יודע שהיינו משפחה רגילה ושגרתית וכשאבא נפרד מאתנו כבה לנו האור. מאז שהלכת, אנו כבר לא משפחה שגרתית. הפכנו להיות שגרירים לדמותך ולדרכך ותוך כדי כך אני מגלה בכל יום נקודה של אור שהשארת כאן, והנקודה הזו מאירה לנו את דרכנו - ממש כמו מגדלור וגורמת לנו למרות הכל - לחייך.

היה מליץ יושר שם למעלה ובקש בשבילנו כוח, בריאות ושמחה.

אפרד ממך כעת כמו שנפרדת תמיד במכתבים:
אוהבת אותך מאוד,
עד האין סוף ומעבר לו
אמא.

המכתבים - דרך להתחבר לקרובים שאינם עוד

"יום הזיכרון הוא יום חשוב ומיוחד עבור כלל החברה הישראלית", אומרת שנטל בלזברג, מנכ"לית ארגון "משפחה אחת". "הוא מאפשר לכולנו להתחבר מחדש לזכרם של הנופלים והנרצחים ולמורשתם. יחד עם זה, עלינו לזכור כי עבור המשפחות השכולות כל השנה, מדי יום ביומו, זהו יום זיכרון אחד ארוך. אנשים שאיבדו את היקר להם מכל מוצאים דרכים מיוחדות להתחבר לקרוביהם שאינם עוד. אחת הדרכים הללו היא המכתבים. למכתבים האלה אין מי שיענה ובכל זאת, הם כוללים בתוכם את הסיפורים, את הדמעות, את הכאב וגם את התקווה".

ארגון OneFamily פועל מזה 16 שנה במטרה לספק מערך תמיכה רחב לקורבנות הטרור ומשפחותיהם, תוך שהוא מלווה את המשפחות למן הרגע הראשון. כיום פועלים במסגרת הארגון כ-500 מתנדבים וכ-40 אנשי צוות, בשלושה מרכזי סיוע ארציים, שסייעו עד עתה לכ-4,000 משפחות של נפגעי טרור ומשפחות שכולות. במסגרת פעילותו מלווה ארגון OneFamily את המשפחות השכולות ומסייע להן בהתמודדות עם האסון והחזרה לחיים, תוך שהוא מפעיל רשת של מרכזי סיוע, ליווי אישי, שיקום נפשי, סדנאות תמיכה למשפחות, סיוע כלכלי ותעסוקתי וייעוץ משפטי. הארגון מסייע למשפחות מכל גווני החברה הישראלית, דתיים וחילונים, יהודים ולא יהודים, כאחד.