החקלאים משלמים בשביל כולנו את המחיר

דרושה התערבות ממשלתית וגם הבנה שאי אפשר להפיל על החקלאים את כל תחלואות יוקר המחייה. אלא אם רוצים שהגאווה הישראלית תישאר רק זיכרון בשחור-לבן

תיבות האימייל וההודעות בפייסבוק שלי לא מפסיקות לקבל תגובות מצופים מאז תחילת השבוע, עם שידור סדרת הכתבות "שקיעת החממה" על החקלאות הישראלית. כשיצאנו לדרך החלטנו במערכת שצריך לשים זרקור על הענף הזה שאיכשהו נמצא כל הזמן בשיח הציבורי והממשלתי, אבל בלי תכנית או "הורים מאמצים" מהממשלה שיכוונו את הטרקטור הענק לאיזשהו כיוון.

פרק 1: החקלאות הישראלית בסכנת הכחדה

פרק 2: איך מתמודדים עם "טרור החקלאות"?

פרק 3: מי מרוויח מהתוצרת החקלאית בארץ?

פרק 4: למרות הכל: חקלאות ישראלית פורצת דרך

התגובות שהגיעו מכם הצופים מלמדות שלציבור זה דווקא אכפת. לא משנה אם אתם תומכים בסבסוד ישיר, בהורדת מכסי מגן או חושבים שחקלאות זה משהו היסטורי, הבעתם עניין גדול יותר מחלק גדול משרי הממשלה בפרטים הקטנים והחשובים מעבר לסיסמאות ש"צריך להוריד את יוקר המחייה".

אז בואו נתחיל מהשורה התחתונה - העסק הזה שנקרא חקלאות מייצר כ-30 מיליארד שקלים בשנה. זה כולל שכר לעובדים, מכירה לצרכנים בישראל, ייצוא ועוד. 30 מיליארד שקלים, לצורך השוואה, הם פחות ממה שהמדינה מרוויחה מדי שנה ממסים על מכוניות, זהו גובה תשלומי הארנונה שלא נגבו מהציבור ומה שחברת טבע, "מניית העם", איבדה משוויה בשנה.

ההוצאה הזניחה

בכתבות השתדלנו לא לקחת צד - הצגנו את תמונת המצב של החקלאים הקטנים עם המשקים המשפחתיים שלא עומדים עוד בתחרות, את הפשיעה החקלאית המשתוללת וגם ניסינו להסביר איפה הכסף.

סוגרים את הבסטה

אבל מדבר אחד לא יכולנו להתעלם: כבר היום את מרבית המזון שלנו אנחנו רוכשים מחו"ל - כמעט 60%. רק התוצרת הטרייה שכוללת פירות, ירקות, בשר, עוף, חלב, ביצים ודגים מגיעה ברובה מחקלאי ישראל. 7% מההוצאה החודשית הממוצעת של משפחה ישראלית.

פעם אחר פעם דורשת הממשלה מהמגזר החקלאי לצמצם את העלויות כדי לחסוך לנו כסף. הם מנסים כך להוכיח שהורידו את יוקר המחייה. המהלך הזה נכשל - אלפי חקלאים שסגרו את הבסטה הביאו לירידה של שקלים בודדים בסך הכל.

בלי לובי

צריך להזכיר ולשאול - מה עם ההוצאות המשמעותיות יותר שלנו - תחבורה, דיור, בריאות? מדוע הממשלה לא מסתערת על הסעיפים האלו ומתמקדת בעיקר באלה שפוגעים בחקלאים?

גיא ורון

בניגוד לעבר, אין היום בישראל לובי חקלאי משמעותי. החקלאים מסוכסכים ביניהם על אלף נושאים ועסוקים בבעיות אובייקטיביות שיש לכל אחד מהם. גם הממשלה לא טומנת ידה בצלחת כשרק השנה החליטה לייקר את מחיר המים לחקלאי הצפון, וכדי להמתיק את הגלולה הוזילה לחקלאים בדרום ויצרה פילוג נוסף.

אם אנחנו רוצים עדיין איזשהו קשר לערכים שייסדו את המדינה - עבודת כפיים, חקלאות ציונית ושמירה על הגבולות ולא להיזכר בהם רק דרך סרטים שחור-לבן, הגיע הזמן שמישהו יתעורר. לפני שקיעת החממה.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת