בנאליות של נטרול: כך קרסה ההגנה
במשך שעתיים ו-40 דקות ישבו עורכי הדין של אלאור אזריה כהשופטת תוקפת בחריפות את קו ההגנה שבחרו והתנהלותם במהלך המשפט
מהכרעת הדין - על 98 עמודיה - עולה רצף של סטירות לחי לצוות ההגנה של אלאור אזריה. ראשת ההרכב, השופטת אל"מ מאיה הלר, העמיסה עליהם בעת ההקראה גם טון נרגז ומתוסכל. עשרות פעמים חזרו השופטים והטיחו בסנגורים של אזריה טענות שעולות לכדי רשלנות משפטית קשה, בחירה בקו הגנה שגוי, התעלמות מראיות, ובחירת עדים תמוהה. שוב ושוב נמנעו הסנגורים מלחקור עדים בנושאים שהיו בליבת העניין, והסתפקו בהשלכת טענתם המקורית על השולחן. הימנעות מחקירה נגדית כמוה כאילו כאישור דה-פקטו או חיזוק לטענות ההגנה, וכך, יותר משתרם התובע נדב ויסמן להרשעה, תרמו הסנגורים למפלת אזריה בחוסר-עשייה.
רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת
אפשר אולי לראות בכך ויתור מראש, חולשת ראיות שריפתה את ידי ההגנה מהיום הראשון; הרי עורכי הדין בסרגליק וכץ ידעו לשאול שוב ושוב כשרצו, להעלות התנגדויות, ולהתחפר בפרטים שנראו להם חשובים. קו ההגנה הזה עוד יידון ויילמד - רק לא ברור אם ככישלון ביצועי או תכנוני. בגל הצעקות הקצר בתום הדיון נשמע גם מישהו שצעק "700 אלף שקל הוא קיבל!" - כלפי מי, לא ברור: אולי הסנגורים, אולי היועץ שרון גל, אולי טענה לשוחד לשופטים.
הכרעת הדין דנה ממושכות ב"כנות הטעות" ו"סבירות הטעות" - לגבי המעיל הגדול, הטמפרטורה, הסכנה הנתפסת בידי הנוכחים בזירה, ועוד. מסקנתם לגבי אזריה ברורה, לא היה תרחיש קביל של טעות כנה, וגם הטעות באבחון הסכנה המקדימה לירי, אם הייתה כזאת, ממילא אינה סבירה. אין ולו ספק סביר בליבם שהירי בוצע לא מחשש לסכנה אלא בצל המשפט "מגיע לו למות". חשוב לשים לב לדיון בעמדת האזרחים בשטח - עדים בעלי ניסיון רב בזירות פיגועים - תושבי היישוב היהודי בחברון, אנשי כיתת הכוננות ואנשי מד"א - שהיו אחידות, לא הסתדרו עם מה שנראה בסרטונים ועם עדויות רוב החיילים, ונועדו כולן לסייע לנאשם, במחיר של הטיית האמת. והרי לנו "סגירת השורות" שמחפה על פשע ומטייחת את האמת.
קשה היה שלא לחוש את הזלזול של השופטים - בגנרלים בדימוס שהובאו כעדים מומחים. האלוף דיין תואר כמי שמשטיח את הוראות הפתיחה באש לסיסמה הפשטנית "מחבלים דינם למות"; האלוף ביטון לא כתב כלל בעצמו את חוות הדעת שלו כנדרש; ומישהו עשה "העתק - הדבק" בינו לבין חלקים בחוות הדעת של תא"ל שמואל זכאי (וזו כבר באמת רשלנות). השופטים מבקרים את המ"פ, המג"ד והמח"ט, שמשרתים שם היום.
משנקבע כי המחבל מת באופן ודאי כתוצאה מהירי לראשו, וכי חלפו לפחות 2 דקות מהקריאה שנשמעה בזירה על סכנה עד הירייה הקטלנית, התבטל נושא "שבריר השנייה של קבלת ההחלטות" שעליו התבסס אזריה, וגם 11 הדקות שחלפו מרגע הנטרול הראשון של המחבל כבר פחות משנות. לא יום חם במיוחד, לא מעיל כבד או חריג במיוחד, ולא טעות כנה לגביהם. בשלב הדיון על המעיל והטמפרטורה, האולם כבר שפוף לגמרי - הצד של המשפחה מבין לאן זה הולך, והצד של התקשורת מתאמץ לשמוע את השופטת ולעמוד בקצב ההקראה. אזריה, שהקפיד מהרגע הראשון לשדר חוזק וחייך לכל המשפחה, פיהק פעם ופעמיים. אושרה וצ'ארלי החזיקו את היד לאורך כל הדיון, וכבשו את הפנים. לא רבים שמו לב שאחת מקרובי המשפחה יצאה לפני הסוף במהירות, מסננת לשופטים "שמאלנים מגעילים". הם לא שמעו אותה. יחד עם זאת, ולמרות הצעקות בסוף "נגמר צה"ל, אין יותר צה"ל, יום אחד את תהיי אימא וגם לך יהיו ילדים בצבא", הרוב המכריע של המשפחה שמר על איפוק וכבש את הכאב.
"ההתעקשות לתאר מציאות שונה מהסרטונים - הפחיתה את אמינותו של אזריה"
הסרטונים שהוצגו התקבלו כראייה מהימנה, חפפו והשלימו זה את זה. מעניין שגם אם לגבי חלק מהם לא הוכחה 'שרשרת הראיות', כלומר לא היו נתונים להשגחה שמירה ורציפה של העדים, השופטים דילגו בקלות מעל המכשול והסתמכו על מומחה מז"פ לראיות דיגיטליות, כדי לקבוע שהסרטון המשולב אותנטי, וקביל כראיה לאמיתות התוכן שלו. זאת התפתחות מעניינת בעולם המוסרט הזה שלנו, כשהפאזל כולו מסתדר וחלקים חזקים משלימים את מקומם של חלקים חסרים או מקולקלים. ההתעקשות של אזריה לתאר מציאות ששונה מהסרטונים, גם כשהם מוקרנים שוב ושוב לנגד עיניו, הייתה בעוכריו והפחיתה מאד את אמינותו.
אחרי שעתיים ו-40 דקות, שהרגישו באולם המיוזע הרבה יותר, רצו הלאה. הטיעונים לעונש יתקיימו כנראה בקרוב מאד: שני הצדדים נראו להוטים לשים גם את גזר הדין מאחוריהם ולגשת לערעור - הגם שסיכויי קבלתו נראים קלושים. אין בקיעים של ממש בחומה הזאת. האם אלאור יישאר בתנאי המעצר הנוחים יחסית, או שיתחיל לרצות את עונשו בכלא צבאי, יתברר בימים הקרובים.
המשפט מציף את הבנאליות של הניטרול - אין כזה דבר לירות בראש של אדם אחר מטווח קצר מבלי להתכוון להביא למותו. תמיד ייתכן שהסכנה לא מוחשית, ואפשר גם לטעות לגביה, אך אין לקבל שקרים לגבי הטעות או לגבי הנסיבות שלה. אם אתה נינוח, מניח את הקסדה, ופועל ברוגע, אינך יכול לטעון לסערת רגשות. אף שהפועל ש.ק.ר אינו מופיע בפסק הדין, השופטים קובעים פה אחד בפועל שאלאור שיקר בעדותו (או לכל הפחות - פיתח אותה ושינה אותה לצרכיו או בהנחיית סנגוריו). חברו את זה עם הידיעה שאלפי לוחמים בצה"ל אומרים בשקט שהיו נוהגים כמוהו, או רוב החברה בישראל שאומרת זאת בקול רם, וקבלו את הבעיה הקשה שמונחת לפתחו של הרמטכ"ל. הפיסקאות היפות על טוהר הנשק, שהוקראו היום, עדיין ניגפות בפני המציאות.