מסמך: כשנעמי שמר נקראה לשירות מילואים

כמעט 50 שנה אחרי מלחמת ששת הימים, הגיע לספרייה הלאומית עותק של מסמך יוצא דופן: צו גיוס למילואים של המשוררת נעמי שמר, שבוע לפני פרוץ הקרבות.

רוצים לקבל עדכונים נוספים? הצטרפו לפייסבוק רשת

שמר, שהייתה באותה תקופה אם חד הורית, לא סיפרה לללי בת ה-11 לאן מועדות פניה. "אני זוכרת שקצת לפני מלחמת ששת הימים אימא שלי נעדרה והשאירה אותי עם סבא וסבתא", מספרת בתה הבכורה לאתר צה"ל, ומודה: "בדיעבד, אני שמחה שהיא לא סיפרה לי אז. שנים מאוחר יותר הבנתי את המשמעות של אימא שלי החשופה בחזית".

המשוררת העבירה את תקופת המלחמה בבסיסים ובמוצבים, כשהיא מופיעה בפני החיילים. "יצא לי לדבר עם לוחמים ששירתו אז ופגשו אותה", מספרת שמר הבת. "הם זוכרים אותה בשמלה לבנה, שרה את 'ירושלים של זהב'. כשהכריזו בקשר על איחוד ירושלים, וכשהצנחנים שרו את השיר שלה בכותל, אימא הייתה עדיין באל-עריש".

"על צו הגיוס למילואים גיליתי לראשונה כ-40 שנה מאוחר יותר, כשסידרנו את הבית לאחר פטירתה", משחזרת הבת. "מצאנו אז הרבה מאוד חפצים שחידדו לי פרטים על אימא ועל המלחמה, דברים שלא הבנתי כילדה. פתאום הבנתי כמה התקופה הזו השפיעה על חייה".

זו לא הייתה הפעם הראשונה שנעמי שמר, ששירתה בלהקת הנח"ל, שרה בפני חיילים. "מערכת היחסים שלה עם הצבא הייתה מורכבת", צוחקת הבת. "היא דחתה את השירות בשלוש שנים, וכשסוף סוף התגייסה, העידה על עצמה שהייתה חיילת לא ממש ממושמעת, כזו שלא אוהבת שאומרים לה מה צריך לעשות".

"כשאני מסתכלת על צו המילואים הזה, שנשלח לאימא שלי בת ה-37, אני חושבת שזה מאוד מיוחד ופמיניסטי", ציינה שמר. "היא אומנם הוזמנה פעמים רבות להופיע מול אנשי הצבא ומשרד הביטחון וראתה בזה חשיבות גדולה, אבל זו הייתה הפעם היחידה שנקראה למילואים. זה מאוד מתקשר לעובדה שהיא הייתה מחוברת לארץ ישראל, לנופים, למסורת, לאנשים – וכל זה בא לידי ביטוי כמובן גם בכתיבה ובשירים שלה".