Brave Miss World -מאחורי הקלעים

מוטי רייף, יזם ומפיק הסרט מספר על החברות עם לינור

מדוע אתה ולינור החלטתם להכין את הסרט?
מיד אחרי שלינור עמדה בבית המשפט, היא התראיינה בחדשות וביקשה מבנות שקרה להן מה שקרה לה לקום ולא לשתוק, לא לפחד. המהלך הפשוט הזה שלה הביא לעשרות אם לא מאות נשים שניגשו אליה ברחובות ואמרו לה שבזכותה הן קיבלו כוח והתחילו לדבר על מה שקרה להן. לינור ואני באותה תקופה היינו יחד רוב שעות היום והיה לי ברור שיש לנו תפקיד משותף – להפוך את קריאתה לסרט שיעזור להמון נשים.
אז למעשה אתם מתחילים לצלם בסמוך למקרה?
זה התחיל בסוף 98, מיד אחרי שזה קרה התחלנו בחיפושים אחרי במאי/ת.
מצאנו מישהי, עשינו יום צילום ראשון ולינור הרגישה שזה מוקדם לה מדי ואז עברו כמה שנים עד שחזרנו לצלם.
איך התחיל הקשר בינך לבין לינור?
הכרתי את לינור דרך תחרות 'תגלית השנה', היא התברגה הלאה ולימים יוצגה ע"י הסוכנות שאני מנהל.
נרקמה בינינו מערכת יחסים מאוד מיוחדת, היא כמו הילדה שלי. הקשר בינינו התחזק עוד יותר לאחר מקרה האונס.
איך שמעת בפעם הראשונה שהיא נאנסה?
עליזה, אמא שלה, פנתה אלי וביקשה ממני לבוא ולהוציא את לינור מהבית, היא אמרה שרק לי היא תקשיב וכך באמת היה. במשך שבועות שלמים הייתי מגיע בבוקר לנתניה והיינו נוסעים לטייל.

האם היה קל לשכנע את אותן נשים שהשתתפו בסרט להיחשף לעיני המצלמה?
היה רצון מאוד גדול והבנה שיש כאן שליחות, זה היה ברור שהסיפור של לינור יכול לגרום להרבה נשים ברחבי העולם לדבר ולחוש טוב יותר.
לדאבוני כיוון ויש מיליוני נשים שנאנסו, מתוכן יש כמות אדירה בעלות אג'נדה ברורה שחלקה כוללת לבוא ולהיחשף.
סביר שמדובר בימי צילום קשים...
נכון, לא היה אפילו יום צילום אחד קל. שום דבר אינו 'לייט'. הכל היה מאוד קשה. היה קשה לשמוע כל קורבן. היה קשה בפרט ללינור, כי זה לחיות את האונס שלה מחדש בכל פעם ולהוסיף לזה התמודדות של אונס של מישהי אחרת שזה מאוד מורכב כשלעצמו.
בקליבלנד היה קשה במיוחד, אותה אישה עיוורת שחשפה את סיפורה, זה היה נורא. אישה חסרת אונים שישבה סה"כ בבית שלה... כלומר היא לא הייתה במקום שיש בו סיכון כלשהו וזה לא נתפס...
היה רגע שריגש אותך במיוחד?
כל רגע. אבל במיוחד התרגשות אדירה כשמצאנו את הנאנסת השנייה במילאנו.
וכמובן הרגע שנפגשנו עם ג'ואן קולינס, קרע לי את הלב.
לקחנו אותה חמישים שנה אחורה ואתה רואה את הכאב של האישה האדירה הזו... אבל באמת שכל ביקור אצל כל אישה היה מרגש ונגע בנו.
מהו טיב היחסים בינך לבין לינור כיום?
יש לנו קשר מזה גלגולים רבים. הקשר שלי איתה מאוד מיוחד, היא כמו הבת שלי, אני תמיד הרגשתי צורך לגונן עליה ולשמור עליה.
האם אתה חושב שהסרט אכן ישיג את מטרתכם ויגרום לנשים לדבר?
לחלוטין כן. עד היום הסרט עשה את שלו, אנחנו במשך כל השנים האלה עשינו סבב הרצאות באמריקה ובאפריקה ורק מהסבב הזה עשרות אלפי נשים התקשרו ללינור ואמרו לה שבזכותה הן משתפות את החברים והמשפחה שלהן במה שקרה להן.
היה מאוד קשה לשכנע אנשים שזה חשוב לעשות סרט על אונס, זה נושא שהרבה נרתעים ממנו. המטרה הייתה לייצר מודעות, שנשים יבינו שהן חייבות לדבר על זה ולא לפחד מהמילה הזו כי רק ככה, לעניות דעתי, תדירות המקרים הללו יפחתו באופן משמעותי.
*המאמר הנו מאמר דעה, המייצג את דעתו האישית של כותבו. "רשת" אינה אחראית על הכתוב במאמר, נכונותו והמידע המוצג בו וכן אינה נוקטת עמדה בכל הקשור לנושא המאמר.