אז איך באמת חיים מ-2500 ש"ח?

במאי הפרק מסכם את הניסוי שבצענו השבוע. אז איך באמת חיים מ-2500 ש"ח???

אי אפשר לְהַסבִּיר לְאָדם שָבֵע מהו רָעָב. כך גם קשה לְהַבין מה זה ";לִהיוֹת עני";, אבל אפשר לְנַסות.
עָזבתי את דירתי הַנוֹחה בְּגִבעת אולגה לְחוֹדש ימים וּבְפֶרק זמן זה עָמד לִרשוּתי תקציב של 2,500 שקלים - תקציב שהוא קו העוני בְּישרָאל [נכון לְ-2011. השנה הוא עוּדכּן וְעוֹמד על 2,800 ש";ח בְּעֶרך].
שָכרתי חֶדֶר נחמד בְּאֶלף שקלים לְחוֹדש וְנִשארו לי 1,500 שְקלים לְכָל יתר הָהוֹצאות. הרגשתי קצת כאילו אני חי ";חיים של אחֶרים";. בַּית חדש, שכוּנה חדשה, שְכֶנים חדשים.
בַּיַמים הָראשונים הרגשתי כאילו אני יוצֵא לְהַרְפַּתְקה נחמדה. בְּמֶשך הזמן וּבְעיקָר לְאַחַר פגישות חוזרות וְנִשְנות עם גיבּורֵי הַסֶרט שֶלנו, התברר לי שהחיים הָאֶלה, תַחת קו העוני, הם לא מַמש ";הַרְפַּתְקה"; אֵלא מלכּודת שכמעט בלתי אפשרי לַצֵאת מִמֶנה. גם אם את או אתה עובדים, גם אם אתם אופטימיים גם אם אתם נלחמים בְּכָל הַכּוֹח.
כסף לא מהווה מהות אמיתית בחיינו, הוא לא מביא בהכרח אושר, אבל החיים ללא כסף הם קשים, לא צודקים ובעיקר – מפחידים. יותר מהכל, חוסר הביטחון הבסיסי שתוכל לספק לעצמך אוכל ויותר מכך – רשת ביטחון שתבטיח מגורים, רפואה, חינוך ו - עתיד לילדך. לא רק עתיד, גם הווה.
החלטנו, ב";מערכת"; לפגוש אנשים עובדים החיים מתחת לקו העוני. אי אפשר ";לראות עליהם"; עוני. הם נראים בדיוק כמו כל אחד אחר, אבל בניגוד אלי, הם לא חיים ";חיים של אחרים"; אלה את חייהם שלהם, האמיתיים. עובדים, נאבקים, שורדים אך בקושי.
לאחר תקופה ארוכה של ימי צילום, אי אפשר שלא להתחבר, להתקרב ולאהוב את האנשים שֶצילמתי. דווקא השיחות והפגישות כמעט בְּכָל יום, לימדו אותי יותר על קו העוני מֵאשר הניסיון לחיות כך. משפטים קטנים הִכּו בי בְּכָל פעם מחדש והעמיקו את ההבנה שלי לגבי החיים מתחת לקו העוני. כששאלתי את חנית [אשתו של ויקטור שתחת ביתם גרתי] כמה היא מרוויחה, ענתה לי ";רגיל"; ומה זה רגיל ? משכורת מינימום. אדם יוצא לְחודש עבודה במשרה מלאה, יום יום ומשתכר כ 4,300 ש";ח. קשה לתפוס את זה אבל מאות אלפֵי אנשים משתכרים כך. מאות אלפי אנשים בארץ אף מרוויחים פחות מִכַּך.
כשרחל נלחצָה מתרופה שהייתה צריכה לקנות בְּשבעים ש";ח, וזוֹ הוצאה בלתי מתוּכננת, כשאמרה לי ";כשיש לה את השקל האחרון בָּארנק וְאַחַרי זה אין יותר כסף, אז פשוט אין יותר."; אין. קשה לתפוס את זה בְּאמת.
כשרציתי לצאת למכולת עם שרונה והיא אמרה לי שאין לה כרגע כסף לקנות אוכל והיא תלך איתי בְּשמחה עוד שבוע, כְּשתיכנס משכורת,האנשים האלה והחיים האלה נכנסים אט אט ללבי. אלה חיים מעליבים. גם אני מתלבט על כל הוצאה, מחשב כל שקל, מתמודד עם יוקר הַמִחייה ועם מינוסים בַּבּנק. אבל אני לא מחשב כל שקל על אוכל בסיסי, אני לא מעלה בדעתי לחסוך מילדי חוגים או כל הוצאה שנראית לנו רגילה, כמו טיול או ספרי לימוד. אורן, הבת של שרונה, ראתה סרט בַּפַּעם הָאַחַרונה לפני שלש שנים. ונכון, אולי היא לא רעבה ללחם, אבל עוני, זה לא רק רעב ולחם, אגב, בעיקר לֵבֵּן, זה לא אומר שאתה אוכל באופן בריא ומאוזן.

 

 

 

 

 

אַחַרי חודש בבית ששכרתי לי אצל ויקטור בגבעת אולגה, חזרתי הביתה בְּשמחה. שרונה ורחל, ויקטור וחנית, נריק ודיאנה ורפי ושמרית, כמו עוד כשני מליון אנשים בְּישראל, נשארו היכן שמצאתי אותם.
שרים ופקידים ימשיכו לטעון בתוקף ש";תרבות הקצבאות"; מְנַוונת, וְועדות הוקמו ויוקמו, אבל אני יודע, שום דבר לא הולך להשתנות. לא באמת. זוֹ מדיניות ממשלתית מכוונת וכתוצאה ממנה, העוני הרחב והעמוק בישראל ימשיך בְּהֵיקפו העצום, עד שתקום בישראל ממשלה שתבין שלא הקיצבאות הן המנוונות, אלה החיים ללא ביטחון, ללא תקוה וללא עתיד, בקו העוני ומתחתיו הם החיים המנוונים, המעליבים.
קו העוני נראה הרחק מלמעלה לחלק מאיתנו, אבל המהירות שבה כָּל אחד מאיתנו יכול להדרדר כלכלית במדינתנו – מבהילה. זה יכול לקרות לכל אחד וּמהר ואז, מאוחר מדַי, נבין שהמדיניות הממשלתית הזו פוגעת באזרחים של מדינת ישראל, בנו, שאנחנו בעצם מופקרים.
אני רוצה להגיד תודה גדולה לכל אלה שפתחו את ביתם ולבם אליי ואל המצלמה, כולם כאיש אחד התנו את הצילומים בכך שאינם מעוניינים לצאת ";מסכנים";. רחל ושרונה, נריק ודיאנה, ויקטור וחנית ורפי ושמרית, אני מקווה מאד שהסרט יראה אתכם כפי שאתם, לוחמים, עובדים, אזרחים לְמופת במדינה שמביישת את עצמה בַּיַחס שלה אל אזרחיה הטובים.
המאמר הנו מאמר דעה, המייצג את דעתו האישית של כותבו. ";רשת"; אינה אחראית על הכתוב במאמר, נכונותו והמידע המוצג בו וכן אינה נוקטת עמדה בכל הקשור לנושא המאמר.