הגורם האנושי – סיפור הסרט
לימור פנחסוב, במאית הסרט, מספרת על תהליך יצירת הסרט
מה אנחנו יודעים על השב"כ, חוץ מאשר אגדות, מיתוסים, שמועות וכמובן פנטזיות על גבורת טובי בנינו תוך תחכום נועז או על עינויים אפלים. אחרי הסרט בית לחם, התעצמה התחושה שהסיפור האמיתי של מפעילי השב"כ לא סופר מעולם בסרט, לכן כשמלי קמפנר הציעה לי להצטרף לפגישה עם רכז שב"כ שמוכן לספר איך זה עובד באמת, הצטרפתי בלי להסס.
ישבנו מלי ואני מרותקות לסיפורים, שואלות את עצמנו מה אמת, מה בדיה ובעיקר מה מכל זה בכלל נוכל לשדר בטלוויזיה.
ביקשנו פגישת היכרות עם מדור תקשורת בשב"כ וקיבלנו, אחת, קצרה. הלכנו על כל הקופה, ביקשנו שיתוף פעולה מלא, שיחות תחקיר, אנשים מהשטח ממש, סיפורי מבצעים אמיתיים וכמובן הכל חשוף בסרט לקהל הרחב.
אנחנו נבדוק הם הבטיחו.
אחרי הפגישה הזאת המשכנו לנדנד עוד ועוד ועוד עד שהלא יאומן קרה. אנשי השב"כ הסכימו להכניס אותנו בדלת ובעיניים גלויות לספר הכול (טוב נו, כמעט).
יום הצילום הראשון לווה בהתרגשות גדולה, השב"כניקים שאחד הדברים הראשונים שלמדו בשירות הוא 'שמירת סוד' יושבים עכשיו (אמנם בפיקוח מלא) מול שאלות רבות ומורכבות, לעיתים חטטניות, לעיתים לא נעימות ועונים. אני חייבת להעיד שהם ניסו למצוא דרך לענות על כל שאלה ושאלה למרות שחלק מהתשובות אסורות לפרסום, הם להרגשתי לא התחמקו מכלום.
אחר כך המשכנו לחפש את דרכנו בצד הפלסטינאי, השירות קישר ביננו לבין משוקם, (סוכן-משת"פ שנחשף ועכשיו הוא גר בישראל) וממנו קיבלנו את הסיפור הבלתי נתפס של הצד השני.
הגעתי לחדר עריכה עם שעות ארוכות של חומרים מצולמים, מאוד מתחשק לי לספר לכם על ההומור השחור שפיתחנו מני ורסס העורך ואני בעריכה הלחוצה של הסרט, אבל גם אנחנו למדנו שיש דברים שהשתיקה יפה להם ושכדאי שניתן לסרט לדבר בעצמו. ואכן אין לי ספק שיש לנו סרט חשוב ביד, סרט אמיץ וחושפני שיכול לתת בפעם הראשונה הבנה עמוקה ואמיתית של העולם הרחוק מהעין בו חיים רכזי השב"כ והסוכנים משתפי הפעולה שלהם.
ומלי קמפנר תחקירנית.המאמר הנו מאמר דעה, המייצג את דעתו האישית של כותבו. "רשת" אינה אחראית על הכתוב במאמר, נכונותו והמידע המוצג בו וכן אינה נוקטת עמדה בכל הקשור לנושא המאמר.