הניצחון של משפחות חטופי תימן

היום, יותר מכל יום אחר, זה היום שבו אפשר להגיד את המשפט "שחר של יום חדש" בלי שום ציניות. זה היום שבו קהילה שלמה בישראל יכולה להגיד בפה מלא: אמרנו לכם!

במשך שנים שמענו על פרשת ילדי תימן החטופים. משפחות-משפחות סיפרו את סיפוריהן, זעקו על אובדן יקיריהם, ואנחנו לא ידענו מה לחשוב. מלמעלה טענו שאין להאשמות שחר, שהכל פרי דימיון וקונספירציה, אבל המשפחות סירבו לוותר. ארכיון החקירה שנפתח היום הוא קודם כל ניצחון של אותן משפחות, ושל המאבק האמיץ שניהלו בשנים האחרונות.

המסמכים שנחשפו היום פורשים תמונת בלהות שקשה להכיל אותה. אמא ואבא שלוקחים את בנם התינוק לבית חולים, האמא מיניקה אותו מספר שבועות ואז, פוף - הילד נעלם. ״עוד כמה ימים הוא יגיע,״ אומרים לאב כשהוא מתחנן לדעת איפה בנו. לאחר כמה ימים, בלי שום הסבר הגיוני, מודיעים לו: הילד מת. איפה? למה? איך? שום דבר. תחזור לאוהל שממנו באת, אדוני.

אתם מנסים לדמיין לעצמכם את הסיטואציה? מדמיינים מה הייתם עושים היום אילו מישהו העז להודיע שבנכם מת? וכאן זה לא נגמר, כי בהמשך עולה החשד שהילד לא מת כלל וכלל, אלא אומץ על ידי משפחה תמורת כסף, פשוט משום שמישהו חשב שעדיף לו לתינוק לגדול בחיק משפחה מבוססת במקום במשפחתו הענייה ומרובת הילדים. איך אותו רופא ישן בלילה, אחרי שהצהיר על מותם של הילדים הללו ומסר אותם לידי זרים – רק אלוהים יודע.

מעבר לניצחון המשפחות, יש בסיפור הזה לקח חברתי המיועד לכולנו: אסור לשתוק. אסור לוותר. בימים שבהם אנחנו מתעוררים בבוקר עם הרגשה שכאזרחים אנחנו לא מעניינים אף אחד, שאף אחד לא סופר אותנו – אסור לנו לשכוח כמה כוח יש לנו בידיים. אם רק נרצה ונתמיד האמת תתגלה בסוף, במלוא תפארתה וכיעורה.