תכירו את טרנד ה"נסטינג" למתגרשים

הבית של ד' ו-נ' ממוקם בליבה של העיר הוד השרון. הוא גדול, יפה ופסטורלי, עם חצר וכלב ועמוס בציורים של הילדים ותמונות שלהם עם ההורים המודבקים על דלת המקרר. הרמז היחיד לכך שמדובר בבית בו ההורים גרושים ומתנהל במשמורתם המשותפת בשיטת ה"Nesting" (הסדר הקינון), הוא רשימת ימי השהות המחולקים של כל אחד מההורים עם הילדים אשר תלויה על המקרר.

המקרה של ד' ו-נ' הוא מקרה שיותר ויותר שומעים עליו ברחבי העולם ובארץ. ד' ו-נ' התגרשו לפני 5 שנים ובעת פרידתם שנעשתה ברוח טובה וכחברים, החליטו שהם רוצים לחלוק משמורת משותפת על ילדיהם (זמני שהות ואחריות שווה) ואולם, לא רצו ליצור מהפך וטלטול בחיי ילדיהם או להיכנס לבור כלכלי הכרוך בהפרדת בתים. לכן, החליטו על הסדר בשיטת "ה"Nesting" (הקינון), בו ימשיכו הילדים להתגורר באותו הבית בו נולדו וגדלו ואילו כל אחד מהם ישהה בזמניו, עם הילדים חצי שבוע בתוך הבית וכך חוזר חלילה כשהאחר בתורו יצא לדירה אחרת שנהגו להשכיר קודם לכן לאחרים.

אין ספק כי הגם שאחוזי הגירושין בארץ ובעולם עולים מידי שנה, הקשיים סביב הליך הגירושין נותרים כפי שהם ויוצרים את אחת התקופות הקשות והמאתגרות ביותר שיכולות לעבור על משפחה ובמיוחד הילדים.

"הצורך לפצל את משק הבית לשתי יחידות כלכליות עצמאיות מזניק את ההוצאות שמתווספות להוצאות הכרוכות בפרידה עצמה ומההליך המשפטי היקר ממילא"

ההסדר שהיה מקובל כל השנים במקרים של פרידת ההורים, בין אם חולקים הם משמורת משותפת על הילדים ובין אם לאו, הוא שאחד ההורים עוזב את הבית המשותף ושוכר או קונה לעצמו דירה אחרת או שבית המגורים נמכר וכל אחד מההורים רוכש או שוכר לעצמו דירה חדשה ונפרדת כשהילדים עוברים מדירה לדירה. להסדר זה חסרונות רבים. ראשית, הילדים המשותפים לעיתים קטנטנים, נאלצים לנסוע הלוך ושוב בין שתי דירות. המעברים הללו, שחלקם כרוכים בנסיעות ארוכות, יוצרים עבור הילדים תחושה קשה של חוסר יציבות ותחושה של מסגרת ביתית רעועה אשר לא מוסיפה למצוקה הנגרמת, מטבע הדברים, בשל הליך הגירושין ופרידת ההורים.

מעבר להיבט הרגשי, קיימים לכך גם חסרונות פרקטיים. הורים צריכים לארגן לילדים המשותפים שני סידורים ביתיים מלאים - רהיטים, מכשירי חשמל, מיטות ביגוד וכד' - הכל כפול. סידורים אלו כרוכים מטבע הדברים בהוצאת כספים רבים אשר גורמים בפני עצמם, למחלוקות בין ההורים למי צריך לשאת באיזו הוצאה וכמה.

טרנד אמריקאי שהחל בוירג'יניה שבארה"ב בשנת 2000 ותפס תאוצה גם בארה"ב וגם ברחבי העולם ובישראל, מציע פתרון שונה - שיטת ה"Nesting" (הסדר הקינון). זוהי שיטה לקיום משמורת משותפת שמבקשת ליצור מינימום זעזוע לילדי המתגרשים. הרעיון ביסודה הוא להותיר את הבית כפי שהיה ובו ימשיכו להתגורר בכל הזמנים הילדים ואילו ההורים ירכשו או ישכרו דירות אחרות או שישהו בזמן שאינם שוהים עם הילדים בבית המשותף אצל בני משפחה או חברים ויבואו לבלות עם הילדים בבית המשותף בזמנים שנקבעו להם בהסדר המשמורת כשכל הורה בזמנו עוזב לדירה האחרת.

"הנסטינג" קונה לו מקום יותר ויותר בקרב מתגרשים שמחליטים ביניהם על משמורת משותפת והוא תולדה של רצון ההורים להקל על הילדים ולהפחית למינימום את נזקי הגירושין. "הנסטינג" הרבה פעמים ובמקרים המתאימים לכך, גם מקל על המתגרשים מבחינת העול הכלכלי. עם מחירי הנדל"ן הגבוהים, יוקר המחיה, השכר שנשחק והמחסור בדירות קטנות ולא יקרות, גירושים הופכים להיות אירוע כלכלי לא קל למתגרשים. הצורך לפצל את משק הבית לשתי יחידות כלכליות עצמאיות מזניק את ההוצאות שמתווספות להוצאות הכרוכות בפרידה עצמה ומההליך המשפטי היקר ממילא. שיטת ה"נסטינג" היא תרופת מנע להסלמה בגירושין וכשמתבטל חוסר השוויון שנגרם עקב הפירוד, יורדת גם רמת הקונפליקטים בין בני הזוג ומצטמצמת הפגיעה בילדים.

הגם שהפתרון הנסטינג החל אצל זוגות עמידים - פתרון זה עולה גם אצל זוגות שקשה להם להחזיק בשתי יחידות דיור נפרדות ויש להם הרבה מה להפסיד כלכלית מהפירוד. הצדדים נדחקים לפתרון זה כי בניתוח כלכלי מושכל הם אומרים לעצמם שאולי לא כל כך נוח ונעים לישון במיטה שבן הזוג לשעבר ישן בה, אך בסוף החודש יוציאו פחות מהכיס. אין ספק ששיטת "הנסטינג" מצריכה גדלות נפש, סובלנות ופתיחות וכן, אמון ויחסים לא טעונים בין ההורים.

ואולם, עם כל הרכות שבגישה שרואה את הילדים במרכז והרצון לזעזע את עולמם במינימום - נשמעות לא מעט ביקורות של מתנגדים לה.

יש חסרונות?

יש שטוענים שמדובר בפתרון מורכב קשה שלא הרבה יכולים להתחבר אליו. מדובר בדרך חיים שמקשה על ההורה להתקדם ולהמשיך בחייו ושימת הילדים במרכז יוצרת סוג של נרקסיזם והגנה מיותרת של הורים שמתנהלים בשיטת ה"הליקופטר" ושאינם מבינים שעליהם להכין את ילדיהם לחיים והעולם האמיתי אשר לעיתים, גירושין הם חלק ממנו.

יש הטוענים גם שהסדר "הנסטינג" לא טומן בחובו חיסכון כלכלי אמיתי. יש נטייה לחשוב שזה פתרון זול יותר כששומרים על הבית אבל זה דווקא פתרון היקר ביותר כי בטווח הארוך הוא מחייב החזקת שלוש דירות משרוב הזוגות אינם רוצים להתגורר אצל בני משפחה או חברים בזמן שאינם חיים בבית עם הילדים. במקרה של ד' ו-נ' הייתה להם דירה נוספת שאותה השכירו במהלך החיים המשותפים כדי לכסות את המשכנתא ודירה זו אפשרה לכל אחד מהם להתגורר בה בזמנים שאינם עם הילדים בבית תוך שגם הסכימו כי דירה זו תשמש את כל אחד מהם בזמנים שאינו מבלה עם הילדים על כל הכרוך ומשתמע מכך. אבל, לא לכל זוג קיימת דירה נוספת כזו ולא כל זוג מסכים להמשיך ולחיות בדירה נוספת שתיהיה משותפת לו ולבן הזוג לשעבר.

אנשי המקצוע גם חלוקים בשאלת ההתאמה של פתרון "הנסטינג" לצורכי הילדים וכולם מסכימים שמדובר בפתרון ביניים - מצב של סטנד ביי, למשך שנה שנתיים ולא לתקופה ארוכה יותר. נכון הוא שפתרון "הנסטינג" בכל הנוגע לילדים הוא הרע במיעוטו בעת הפרידה עצמה מבחינת הפרת השגרה של הילדים בטווח הקצר אבל לא בהכרח טוב לטווח הארוך. נכון הוא שילדים ברוב המקרים, לא אוהבים את הטלטול בין בתים ו"נסטינג" מאפשר להם לשמור על המוכר והקיים. ואולם, החיסרון הוא שהוא מותיר באוויר ואצל הילדים בפרט, ציפייה שהדברים יחזרו לקדמותם וההורים ישובו לחיות יחד כתמול שלשום והילדים למעשה לוקחים על עצמם תפקיד של לחבר את ההורים מחדש.

בביקורת אחרת שהושמעה נטען כי אדם מן הישוב לא ירצה לחיות ברוטציה בבית גם לא בשם עיקרון טובת הילד ולא בכלל. לילד טוב כשלהוריו טוב וכשהם ממשיכים הלאה בחייהם לפרק ב' ובכלל.

יש שטוענים כי "נסטינג" לא אמור מלכתחילה להוות פתרון לטווח ארוך. במקרים רבים ההורים מבקשים ורוצים לשמור על הבית המשותף עד הגיע אחרון הילדים לגיל 18 או לתקופה קצרה יותר של מס' שנים ורק אז למכור אותו לאחרים. למעשה במצב שכזה, תקופת הזמן ממועד הגירושין ועד למועד המוסכם למכירת הבית, יכולה להוות תקופה לקיום הסדר ה"נסטינג" בין ההורים בהנחה שהם גם חפצים ומנהלים במשמורת משותפת.

אני כשלעצמי, סבורה, כי מדובר ברעיון מעניין שאין לשלול אותו על הסף ומשדר ראיה חדשה של כל נושא הגירושין, קידמה וחשיבה מחוץ לקופסא. ואולם, לא מתאים לכל אחד ואחת ויש לבחון כל מקרה לגופו. אין ספק שבמצבים מתאימים בהם מסכימים ההורים שבזמנים שאינם בבית עם הילדים הם יתגוררו בנפרד כל אחד בבית משפחתו או בדירה אחרת ונפרדת הדבר יכול להוות דרך להימנעות מבורות כלכליים עקב הפירוד. יש לשים לב כי הסדר הקינון מתאים לבני זוג מתגרשים שהתקשורת ביניהם טובה ומיטיבה - דבר שלא תמיד קיים אצל זוגות מתגרשים, כל אחד וסיבותיו הוא. לבסוף, יש גם דברי טעם בטענה כי מדובר בהסדר זמני בלבד שכן, אף אחד מההורים אינו יכול באמת להתקדם בחייו ולהתחיל בזוגיות פרק ב' כשהוא עוזב את הקן המשותף שיצר עם בן הזוג החדש למשך חצי שבוע וכך חוזר חלילה.

כפי שציינתי מעלה כשלעצמי אני סבורה כי כמו בכל הליך גירושין, כל מקרה צריך להיבחן לגופו ועל פי נסיבותיו ומה שמתאים לזוג אחד איננו מתאים לזוג אחר. הליך גירושין ופרידה בין אם בהליך משפטי ובין אם בהסכמות במסגרת גישור, צריך לבחון פתרונות שלעיתים נמצאים בחשיבה מחוץ לקופסא כשהדבר שמשותף לכולם הוא ניסיון למקסם את התועלת לשני הצדדים ולמזער למינימום את הנזק שנגרם למי מהם ובעיקר הילדים.

המידע בכתבה זו איננו תחליף לייעוץ משפטי ואיננו בא במקומו.

הכותבת הינה, שרון איינהורן אפרתי - עו"ד, נוטריון ומגשרת. היא בעלת ותק של כ - 20 שנה, הינה נוטריון ומגשרת בתחום המשפחה ובעלים של משרד בוטיק ברעננה העוסק בדיני משפחה ומעמד אישי, משפט אזרחי - מסחרי, דיני הוצאה לפועל ופשיטות רגל