מיעוט תקציב וביקורת בעייתית: האם ישראל מוכנה לשיטפון הבא?
לצד תוכניות למנוע את נזקי השיטפונות וגישות ניהול חדשות של מי הגשמים, קיימים חסמים משמעותיים למניעת האסון הבא. מה דו"ח מבקר המדינה מספר לנו בנושא?
אירועי גשם קיצוניים, סופות ושיטפונות הם תופעות טבע מרהיבות ועוצמתיות שעלולות להיות קטלניות. בעקבות משבר האקלים, התדירות של אירועי קיצון כאלה צפויה לעלות. כבישים שנחסמו, שכונות שהוצפו, גני ילדים שהתמלאו במים ואסונות שגבו חיי אדם מעלים את השאלה – האם מדינת ישראל ערוכה להתמודדות עם נזקי השיטפונות? לאחרונה פורסם דו"ח מבקר המדינה שמצביע גם על הפערים הניכרים שמחייבים טיפול וגם על התקדמות חיובית בנושא.
יותר מדי שחקנים
אחת הסוגיות המרכזיות שעולות מהדו"ח היא האחריות הרגולטורית על ניהול הנגר העירוני. מי הנגר הם מי הגשמים שזורמים על פני הקרקע והם נמצאים כיום בלב מחלוקת ממושכת בין משרד החקלאות וביטחון המזון, המשרד להגנת הסביבה, משרד הפנים, רשות המים ומשרד ראש הממשלה לגבי מי צריך לשאת באחריות להסדרה ולפיקוח על הניקוז בערים.
"צריך רגולטור אחד וברור לתחום העירוני, וכיום ברשויות המקומיות אין כזה", אומר ד"ר דוד אסף, סמנכ"ל לניהול נגר ומשאבי סביבה במשרד החקלאות וביטחון המזון. "חייב להיות פה גוף שלוקח אחריות על התחום הזה." ברמה המעשית, המשמעות היא שאין כיום גורם שמוביל את התחום בצורה מוסדרת בתוך הרשויות המקומיות. הדו"ח ממליץ על הכרעה ברורה: להגדיר באופן חד משמעי את הגוף שממונה על האסדרה ולבסס מנגנון תיאום אפקטיבי בין הרשויות המקומיות לבין רשויות הניקוז.
מעט מדי תקציב
על פי הדו"ח, קיים פער של כ-5.5 מיליארד ש"ח בין צורכי הפיתוח שאמורים למנוע ולצמצם את נזקי השיטפונות לבין התקציבים שמאושרים בפועל. את הפער הזה רואים בשטח: פרויקטים חדשים לא יוצאים לדרך ויש עיכובים בחיזוק של תשתיות קיימות. כיום, יש צורך בכ-7 מיליארד ש"ח לצורכי הפיתוח של שיפור הניקוז בעוד שהתקציב שאושר עד ל-2026 עומד על 300 מיליון ש"ח בלבד בתקציב שמשותף עם רשות מקרקעי ישראל (רמ"י).
מדובר באחוזים בודדים מתוך הסכום הנדרש. נוסף על כך, טרם הושלם מודל מימון עדכני. המודל הנוכחי מתבסס על מיפוי מ-2007 שאינו משקף את המציאות הנדל"נית כיום. התוצאה היא חוסר ודאות תקציבית שמכביד על רשויות הניקוז ושעלול לפגוע ביכולתן לתת מענה מיטבי לאירועים קיצוניים.
תחומים נוספים שמחייבים טיפול הם הנגשת המידע לציבור, הסדרת פעילות מרכז החיזוי לשיטפונות, קביעת מנגנוני הפצה של התרעות בזמן אמת וחיזוק מנגנוני האכיפה למניעת פגיעה בעורקי נחלים. "ניהול נכון של מי הנגר חשוב על אחת כמה וכמה לנוכח האקלים המשתנה והעלייה בתדירותם של אירועי מזג אוויר קיצוניים", אומר אסף.
אור בסוף הגשם
יחד עם זאת, יש תחומים שבהם נרשמה התקדמות. משרד החקלאות פרסם מדריך מקצועי לגיבוש תוכניות אגניות לניהול סיכוני שיטפונות והחל בהטמעת מתודולוגיה לאומית לתיעדוף של פרויקטים ולתכנון רמות סיכון לפי אזור. "התוכנית מדגישה את הצורך הדחוף בחיזוק הממשק בין רשויות הניקוז והנחלים – המכירות היטב את השטח שהן אמונות עליו – לבין מוסדות התכנון והפיתוח ברמה האזורית והלאומית", מסביר אסף.
במקביל, גישת ניהול נגר אגני משלב הולכת ותופסת תאוצת. מדובר בגישת ניהול מערכתית שמסתכלת על ניהול מי הנגר במבט הוליסטי, תוך שילוב בין מטרות הנדסיות, מטרות סביבתיות ומטרות אקולוגיות. כלומר, לא רק ניקוז של המים, אלא חשיבה על שיקום נחלים, ויסות טבעי של זרימה והחזרת שטחים פתוחים לתפקוד הידרולוגי תקין.
לדבריו, דוגמה פרקטית לגישה זו היא שינוי 7 לתמ"א 1 – תוכנית מתאר ארצית למיתון נזקי שיטפונות ומתן פתרונות לניהול נגר בראייה אגנית. השינוי נועד לתת מענה לניהול סיכוני שיטפונות תוך התייחסות לאגני ההיקוות, ובהתחשבות בצפי גידול האוכלוסייה, יעדי התוכנית האסטרטגית לדיור ושינויי אקלים. "במסגרת התוכנית אנחנו מאתרים שטחים לאתרי ויסות – מאגרים שבהם מי הנגר מושהים כדי לאפשר הזרמה מבוקרת, קובעים מנגנוני הגנה על המערכת ההידרולוגית של הנחלים ועוד. כל אלה נועדו למתן את תופעת השיטפונות ולספק חוסן עירוני בהיבט צמצום ההצפות בשטחים המבונים", הוא מסביר.
"אנחנו מקדמים פתרונות מבוססי טבע, מתקצבים את זה ופועלים מתוך ראייה אקולוגית נכונה ולא רק הנדסת בטון", הוא אומר. הדו"ח של מבקר המדינה מחזק את הגישה הזו וממליץ לבחון אפשרות של הרחבת סמכויות רשויות הניקוז כך שיוכלו לפעול גם בתחומי שימור טבע וניהול משולב של משאבים.
האזינו לריאיון עם ד"ר דוד אסף בפודקאסט "ערוץ הנחל" של אגמא, המרכז לאגני היקוות, נגר ונחלים.
המסר מתחיל לחלחל
המציאות מורכבת: מצד אחד, קיימים חוסר הכרעה על זהות הגוף הרגולטורי, עיכובים בתכנון ובתקצוב והיעדר תיאום אפקטיבי בין רשויות המדינה. מצד שני, יש תוכניות שמתחילות להתגבש, גישות חדשות שמחלחלות לתוך השטח והבנה שהנושא כבר לא יכול להידחק לשוליים.
דו"ח מבקר המדינה אינו רק כתב אישום, אלא גם מפת דרכים. הוא מצביע על הצעדים שכבר ננקטו, על המקומות שבהם המדינה החלה לצעוד קדימה, אך גם על המקומות שבהם יש עוד מה להשלים: רגולציה ברורה, מודל כלכלי מעודכן, המשך השקעה בתוכניות של ניהול סיכונים ושל ראייה סביבתית אינטגרטיבית. כל אלה נדרשים כדי להפוך את מדינת ישראל למוכנה יותר לשיטפונות של מחר. "יש עוד דרך לעבור אבל הכיוון נכון. נמשיך לפעול יחד בכל הרמות כדי להיות הכי מוכנים שאפשר לשיטפון הבא", מסכם אסף.
