אלי שרעבי: "מדינה מוסרית לא מפקירה איש - לא משנה המחיר"
ברקע המו"מ התקוע, וכש-4,000 יום חלפו מאז שסגן הדר גולדין נפל בשבי - יצאו אלפים להפגין: "מספר בלתי נתפס, תמרור האזהרה של כולנו". שורד השבי אלי שרעבי: "כשהלב מפסיק לפעום בשבילם - אנחנו מפסיקים להיות מדינה"
645 ימים חלפו מאז 7 באוקטובר - ו-50 חטופים וחטופה עדיין נמצאים בגיהנום של חמאס ברצועת עזה. הערב (שבת) יצאו אלפים להפגין בכיכר החטופים בתל אביב ובשורת מוקדים ברחבי הארץ בקריאה להגיע לעסקה מיידית לשחרורם - על רקע הדיווחים הסותרים בנוגע להתקדמות המגעים בקטר. במקביל, השבוע מצוינים 4,000 ימים לנפילתו בשבי של סגן הדר גולדין. בתל אביב נשא דברים שורד השבי אלי שרעבי - שאמר: "צריך לנסח מחדש ולדייק - בעזה לא מוחזקים רק 50 חטופים, אלא גם 50 משפחות. אסור להפקיר איש - לא משנה מה המחיר".
"אני עומד כאן הלילה לא בשם תנועה, לא מטעם ארגון ולא כדי לנאום", אמר שרעבי. "אני כאן כאלמן. אב שכול. אח שכול. חבר. אזרח. ליאן, זכרונה לברכה, אשתי היקרה. אזרחית בריטית שהתאהבה בי. התאהבה בארץ הזו. כל רצונה היה לגדל את בנותינו בשקט, בנחת. נויה ויהל, זיכרונן לברכה, בנותיי האהובות. ילדות שהחיוך, הרגישות והעזרה לאחר היו להן דרך חיים. משפחה שלמה שנרצחה. שנכחדה. חיים שלמים שנגדעו. בית שהתפורר באחת. אני עומד כאן לא רק בשביל מי שכבר איננו. אני כאן גם בשביל אלה שעדיין מחכים. בשביל מי שאפשר וצריך להציל! יוסי, זכרונו לברכה , אחי היקר, שצעד איתי בדרך משותפת בתוך קהילת בארי. אח שכולו לב טהור. אשתו נירה, בנותיו יובל, אופיר ואורן, אימו, אחיו ואחיותיו - כולם מצפים להשבתו לקבורה ראויה".
"בכל יום שעובר מרגע חטיפתו - תחושת הכאב, האבל והאובדן הולכים ומעמיקים. אלון, חברי הקרוב, האהוב, יפה התואר, אמן בעל נפש אצילה ועדינה מחכה שם במחשכי המנהרה. הבטחתי לך שלא אנוח עד לשחרורך והשבתך לחיק משפחתך. מאז 7 באוקטובר - החיים שלנו חדלו מלהיות חיים. מאות משפחות איבדו את היקר להן מכל. ואחרות – ממשיכות לחיות בתוך המתנה נוראית ומייסרת. למי שטוען כי נותרו '50 חטופים' שעוד לא הוחזרו הייתי מציע לנסח מחדש, לדייק, 50 משפחות חטופות נותרו בעזה.
"בני המשפחות שואלים את עצמם בכל רגע ורגע - האם יקירנו מצליח לשרוד את הגיהנום הזה? האם ברגעים אלו הוא נתון בסכנת חיים? האם הוא מורעב? מושפל? מוכה? האם הוא עלול להיעלם לנצח באדמת עזה? אתם מבינים איזה שבר זה? להיות מדינה מוסרית, אחראית ומתוקנת פירושו שלא מפקירים איש! לא אזרחים. לא חיילים. לא משנה איפה הם מוחזקים. לא משנה באיזה מחיר. כי ברגע שהלב שלנו מפסיק לפעום בשבילם – אנחנו מפסיקים להיות מדינה. זה לא עניין פוליטי. זה לא שאלה של ימין או שמאל. זו שאלה של מוסר. שאלה של אנושיות, שאלה של לב!
"אני רוצה לומר כאן לכל מקבלי ההחלטות - אתם נבחרתם לשרת את העם הזה. בענווה, בצניעות. הזחיחות היא שהביאה עלינו את האסון – ואל לנו לחזור לדפוס ההתנהגות הזה. יש עדיין חטופים בעזה. וכל יום שעובר – הוא יום שלא יחזור. לא נוכל להרשות לעצמנו עוד שתיקה. עוד דחיה. עוד 'אחרי שננצח'. חייבים לסיים את הלחימה הזו - עבור האחים שלנו, החטופים והלוחמים, עבור העם הזה הניצחון האמיתי שלנו יהיה כשכולם יחזרו הביתה. כשהילדים יוכלו לשחק ולצחוק עם אבא שוב. כשההורים יוכלו לחבק את בנם האהוב. כשהאחים והאחיות יוכלו לישון בלי סיוטים. כשהאור יחזור לעיניים של מי שכבר כמעט כיבה אותו. אני חי את השכול. אני נושא אותו איתי לכל מקום – לצד החיים – לא במקומם".
יהודה כהן, אביו של החייל השבוי נמרוד כהן, נשא דברים בשער בגין מחוץ לקריה: "נתניהו קונה זמן. כל הנסיעה לוושינגטון זה לקנות זמן, כל 21 החודשים האחרונים זה לקנות זמן - זמן הישרדות. לקנות זמן בכדי להדוף את האחריות והאשמה לטבח, גם כמה חיילים הרוגים בשבוע זאת דרך לגיטימית לקנות זמן. למה לא? אלה סתם ישראלים הם לא ממשפחת הקיסרות משושלת נתניהו. עוד מוצ"ש ועוד נאום ועוד סבל ועוד ייאוש, אבל נתניהו, אני לא אוותר, בני נמרוד ישוחרר למרות קניות הזמן שלך. בסוף טראמפ ייאלץ אותך לסיים את המלחמה הארורה הזאת ולשחרר את נמרוד וכל שאר החטופים בעסקה".
חירות נמרודי, אמו של החטוף תמיד נמרודי, אמרה: "איך אפשר להסביר איפה הייתה המדינה 645 ימים, בזמן שאתה ועוד 49 חטופים נמקים במרתפי החמאס? איפה הייתה ההנהגה? עם חזרתו של ראש הממשלה מוושינגטון פרסמה לשכתו ש'כל המטרות שנתניהו ביקש להשיג בביקור - הושגו'. כל המטרות הושגו? כל המטרות, אדוני ראש הממשלה? האם זה אומר, חלילה, ששחרור החטופים לא היה חלק ממטרות הביקור שלך?".
"מטרות התקיפה באירן הושגו – בהסכם ומבלי להפיל את השלטון האירני. מטרות המלחמה בלבנון הושגו – בהסכם ומבלי לחסל את חיזבאללה הגיע הזמן, אדוני ראש הממשלה, להשיג את מטרת העל של המלחמה הארוכה ביותר בתולדות המדינה. הגיע הזמן להחזיר את תמיר, ואת כל שאר החטופים- החיים והחללים - בהסכם. בעיסקה אחת. בלי פעימות. ובלי סלקציות". ענת אנגרסט, אמו של מתן אנגרסט, נשאה דברים גם היא: "אני פונה אליך, שר הביטחון, כאחראי על חייהם, חירותם וכבודם של חיילי צה"ל. אני פונה אליך, אדוני ראש הממשלה - אל תלכו על עסקאות חלקיות. הן משאירות אנשים מאחור הן השאירו את כל החיילים מאחור, מתחילת המלחמה, כבר 645 ימים אף חייל לא חזר לשיקום, אף חלל צה"ל לא חזר לקבורה".
"היום אנחנו מציינים את המספר הבלתי נתפס - 4,000 יום שסגן הדר גולדין נמצא שם. הוא תמרור האזהרה של כולנו. וכמו חירות, ויקי ולאה גולדין, גם אני רואה את עיני אימהות הלוחמים שמסתכלות עלינו, על אימהות של חיילים שמדינת ישראל לא עשתה הכול כדי להציל אותם - הן יודעות שגורלן יכול להיות דומה לגורלנו. ובשביל שזה לא יקרה צריך להחזיר את מתן, ואת כולם הביתה. את החטופים, את החיילים, את הלוחמות והלוחמים, את המילואימניקים, את העקורים מביתם – את כולם צריך להחזיר הביתה".
