עמית סוסנה ששוחררה מהשבי בבית הנשיא: "לעשות הכול למען עסקה"

בבית הנשיא בירושלים נערכה הבוקר (רביעי) הקרנת הבכורה של הסרט Screams Before Silence ("זעקות ואז שתיקה"), שיצרה סמנכ"לית מטא לשעבר שריל סנדברג, ובו מובאות עדויות גרפיות וקשות למעשי האלימות המינית של מחבלי חמאס ב-7 באוקטובר ובשבי. אגם גולדשטיין-אלמוג ועמית סוסנה, שהעידו בסרט על הזוועות בשבי, הגיעו לאירוע - ונפגשו עם רעיית הנשיא, מיכל הרצוג.

עמית סוסנה, ששוחררה בעסקת החטופים ועדותה מהווה חלק מרכזי מהסרט, נאמה באירוע ואמרה: "מקווה שבקרוב ניצולים נוספים יוכלו לספר את סיפורם. כל אדם בעל מצפון ולב צריך לזעוק לשחרור מיידי של החטופים - לפני שיהיה מאוחר מדי. עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי לשחרר את החטופים האלה עכשיו".

בנאומה אמרה סוסנה: "כשאני עומדת כאן היום, אחרי שחזרתי הביתה ביום האחרון של הסכם שחרור החטופים, אני מבינה שוב כמה אני ברת מזל שאני עדיין בחיים, להיות חופשיה, להיות בטוחה ומוקפת באנשים שאני אוהבת ושאוהבים אותי. אני מנסה להזכיר לעצמי כל יום שבאותה קלות יכולתי עדיין להיות שם, בשבי, או באותה קלות להיהרג. כיום ישנם עדיין 132 בני ערובה המוחזקים בשבי חמאס. אנחנו יודעים עכשיו שחלקם נרצחו באכזריות על ידי חמאס, אבל רובם עדיין בחיים , סופרים כל שנייה בכל יום, מנסים למרות הכל להישאר מלאי תקווה, מתפללים שהסבל יסתיים סוף סוף, ומדמיינים את הרגע שבו סוף סוף ישתחררו ויחזרו הביתה לחיבוק החם והבטוח של יקיריהם".

"אנחנו מציינים היום 215 ימים של אימה מוחלטת", הוסיפה, בנאומה באנגלית. "למרות שאפשר לנסות ולהזדהות עם הקושי של להיות בשבי במשך זמן כה רב, אף אדם לא באמת יוכל להבין, וזה כמעט בלתי אפשרי לנסות להסביר איך זה באמת מרגיש להיות מוחזק שם, אלא אם כן אתה חווה את זה על בשרך. הגוף והנפש נמצאים במצב מתמיד של טראומה, והזוועה גדולה יותר ממה שכל בן אדם יכול לשאת. אתה מנסה לנתק את עצמך כדי להיות מסוגל להחזיק מעמד כי רק ככה אתה יכול לשרוד מבלי לאבד את השפיות שלך".

עוד אמרה: "איכשהו הצלחתי להחזיק מעמד 55 ימים ארוכים. מבחינתי זה לא אפשרי לדמיין איך זה להיות שם במשך 215 ימים, כאשר כל שנייה מרגישה כמו חיים שלמים, כאשר כל נשימה שאתה לוקח מרגישה כאילו זו הנשימה האחרונה שלך. האם אתם יכולים לדמיין כמה לאט עובר הזמן כש אין לכם אוויר ואתם מנסים לנשום?"

"כל אדם בעל מצפון ולב, ללא הבדל לאום או דת, צריך לזעוק לשחרור מיידי של החטופים לפני שיהיה מאוחר מדי, ולומר שמה שחמאס עשה ב-7 באוקטובר אינו מתקבל על הדעת. שום סכסוך לעולם לא יוכל להצדיק טבח, אונס וחטיפה של חפים מפשע", הוסיפה סוסנה בת ה-40.

היא התייחסה להפגנות בקמפוסים: "לאחרונה אנחנו עדים להפגנות אלימות, של סטודנטים וחברי סגל באוניברסיטאות ברחבי העולם, המנסים להזדהות עם מחבלי חמאס, ואף מכחישים את הפשעים האכזריים שביצעו באוקטובר האחרון. הם חסרי ידע מוחלט לגבי האירועים שהתרחשו ב-7 באוקטובר. לאנשים האלה אני רוצה לומר, בצורה ברורה ובקול רם, שהפשעים האלה אכן קרו, זה קרה לאנשים טובים ,לחברים שלי ולי בעצמי - אני אשא את הצלקות האלה כל חיי. עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי לשחרר את החטופים האלה עכשיו!".

היא הוסיפה בעברית: "לפני יומיים ציינו את יום השואה ובעוד מספר ימים נציין את יום הזיכרון שלאחריו אמורות להתקיים חגיגות יום העצמאות. דווקא השנה, אני מבינה יותר מתמיד את המשמעות האמיתית של היום הזה. היום אני מבינה, יותר מבעבר, כמה חשוב שיש לנו צבא שמגן עלינו ואיך זה מרגיש להיות בלי הגנה וביטחון. כל הזמן שהייתי בשבי חלמתי וייחלתי לראות את חיילי צה"ל מגיעים להציל אותי. כמה התרגשתי ביום השחרור כששמעתי לראשונה את המילים 'עמית זה צה"ל, אנחנו מחכים לך'".

"כולנו מסכימים שאת האויב הזה מוכרחים לנצח, שאין מצב שהחמאס יוכל להמשיך לשלוט ברצועת עזה", אמרה סוסנה. "אני חושבת שאין מי שמבין את זה יותר מהחטופים ומשפחותיהם. אבל לפני הכול אנחנו חייבים לעשות כל שביכולתנו להביא את כולם הביתה, בהקדם האפשרי, לפני שיהיה מאוחר מדי. אם אנחנו לא נגן על עצמנו אף אחד אחר לא יעשה זאת ואנחנו חייבים להם את זה, חייבים את זה לעצמנו, כדי שכולנו נוכל להתחיל להחלים ביחד. הם רואים אותנו בזמן שהם שם, הם שומעים אותנו, אנחנו צריכים להיות חזקים בשבילם ולהראות להם שכולנו יחד, בהסכמה מלאה, עושים הכול להחזיר אותם - זה הדבר החשוב ביותר. צריך לעשות הכול כדי להגיע לעסקה שתשיב את כולם אלינו עכשיו!".

מיכל הרצוג, רעיית נשיא המדינה, אמרה באירוע: "אני רוצה לברך את הנוכחים כאן, בבית הנשיא, ולהודות לכם שהצטרפתם היום לצפייה בהקרנה של הסרט 'זעקות ואז שתיקה' שהוא, כשלעצמו, מעשה של אומץ - מהותי וחשוב. זה לא מובן מאליו שאנחנו מפנים את הקשב ואת הלב שלנו לכאב. אין זה מובן מאליו שאנו מקבלים את ההחלטה המודעת לא להסיט את עינינו, ובמקום זה לפנות אל החלקים הכואבים והאכזריים ביותר של החוויה האנושית. עבור רבים מאיתנו, בישראל ובעולם, ההתעקשות הזו לדבר על האלימות המינית הנוראה כלפי הנשים שלנו עומדת במרכז חיינו מאז ה-7 באוקטובר".

"כל כך הרבה נשים ישראליות - מקצועניות ומנהיגות, תומכות בזכויות נשים, חוקרות, נשות מקצוע רפואיות ופעילות חברתיות, התעקשו להשמיע את קולן של אלו שלא יכולות לדבר", הוסיפה. "במאמצים בלתי פוסקים, הן חשפו את האמת לעולם. כולנו הרוסים ושבורי לב מהזוועות הבלתי נתפסות, אבל כולנו גם הזדעזענו מהשתיקה שבאה לאחריהן, מהאדישות של אותם ארגונים שמטרתם היחידה היא להגן על נשים. אבל כך למדנו, שהאקטיביזם שלנו חשוב. שהתגובה שלנו לשתיקה היא חשובה".

"אני שואבת נחמה מהידיעה שהמאמצים שלנו לשמור על קולן של הקורבנות בקול רם וברור נשאו פרי. חוויתי זאת בעצמי. לקראת היום הבינלאומי למאבק באלימות נגד נשים שחל בנובמבר, כתבתי מאמר שבו קראתי לשתיקה המבישה נגד נשים ישראליות כבגידה בכל הנשים באשר הן. ההחלטה הזו, להתבטא בפומבי, הובילה לעשייה ולאקטיביזם שמעבירים את המסר - שהעלו את המודעות לנושא הכואב", אמרה הרצוג.

רעיית הנשיא הוסיפה: "גם שריל סנדברג, תומכת ותיקה בקידום נשים, לא יכלה להרשות לעצמה לשתוק. היא ואני התחלנו לדבר כמעט כל יום. וזה היה מדהים לראות איך היא לקחה על עצמה את המשימה להשתמש בעמדת ההשפעה שלה כדי לספר את הסיפור הזה בעולם, כך גם באו"ם שם היא דיברה בתשוקה וביעילות רבה".

"רוב הקורבנות של הפשעים, שהן נושא הסרט התיעודי הזה, לא יכולות לדבר. הן לא יכולות לדבר כי יחד עם כבודן, גם חייהן נלקח מהן. בדרכים הכי אכזריות שאפשר להעלות על הדעת. אבל, כאן עכשיו, אנחנו שומעים אותן. אנו שומעים אותן דרך הקולות החיים של אלו ששרדו. עדויות שיצאו מהצללים הכבדים של השתיקה באומץ בלתי נתפס. במטרה להיות סוכני האמת. אנשים מעוררי השראה, כמו עמית סוסנה, שחולקת איתנו את נוכחותה בכבוד יוצא דופן ומספרת בסרט את סיפור השבי וההתעללות שלה. היא הלכה נגד האינסטינקט, והחליטה במודע לדבר. היא עשתה זאת כי היא יודעת שממש עכשיו, ברגעים אלו, יש נשים וגברים שעדיין נתונים בכל שעה ובכל רגע להתעללות בלתי נתפסת", אמרה.